--- סוף עמוד 525 ---
- קשה להימנע מהתרשמות כי חסידי תורות שני הכתרים והריבונות הבלתי מוגבלת כך הם אומרים: לכנסת סמכות לחוקק חוקה כי ראוי שתהיה בידיה סמכות זו (ההסכמה החברתית וכולי). לשון אחר: תורות אלו מזינות הן עצמן לא מעט ברצון עז ולוחץ להחדיר משפט רצוי אל בינות משפט מצוי, להזריק דוקטרינה (ראויה לעצמה) אל תוך ורידיה של שיטת המשפט הנוהגת. הערגה והכמיהה לחוקה פורמאלית ונוקשה היא כה עמוקה וכה עזה, עד כי היפותיזה שמקורה במשאלת-לב הופכת מעשה קסם משפט מצוי - משאלת-לב היא המגשימה את עצמה - בלא בקרה קפדנית על סמכויות הרשויות המרכזיות במדינה ועל הקצאת סמכויות לכל רשות ורשות. למותר לומר כי בשאיפה - שאיפת אמת - לחוקה אין די לכינונה של סמכות ליתן חוקה. וההסכמה החברתית מניין תימצא לנו - לא ידעתי.
אני מסכים במלאם לדברים שאמרו בשנת 1972 המחברים שפירא וברכה, במאמרם הנ"ל. ואלה היו דבריהם, בעמ' 21-22:
"גם אם צודקים אלה הסוברים שלכנסת יש סמכות מכוננת, ספק אם רצוי כיום - כעשרים ושתיים שנים לאחר הבחירות לאסיפה המכוננת המקורית - לבסס את עליונותה הנורמטיבית של חוקה אפשרית על סמכותה המכוננת הנמשכת של הכנסת. כאמור, התשתית החברתית-מוסרית לעליונותה של חוקה מעוגנת בתחושת הציבור הרחב, שהחוקה היא פרי יצירתו ונובעת במישרין מרצונו. האם ניתן כיום לשכנע את הציבור בסבירות מתן תוקף נורמטיבי מיוחד לחוקה שתתקבל על ידי הכנסת השביעית - גוף שנבחר למעשה על מנת שיחוקק חוקים במתכונת המקובלת - אך ורק משום שהסמכות של האסיפה המכוננת, שנבחרה בדור שעבר, עברה לכנסת הנוכחית בדרך פורמלית זו או אחרת? בזכרנו גם, שקיימים ספקות משפטיים אם אמנם הועברה לכנסת הנוכחית הסמכות המכוננת, וכן שעלול להיווצר טשטוש תחומים בין שתי הכשירויות של אותה כנסת (היינו, בין תפקידה כרשות מחוקקת לבין מעמדה כרשות מכוננת), נראה לי כי אין להסתפק כיום באקט של קבלת חוקה על ידי הכנסת עצמה".
כך נאמרו דברים בשנת 1972. במשך 23 שנים שחלפו מאז בוודאי אך נתחזקו והלכו.
- פתחו בשאלה: האסיפה המכוננת - ההיית או חלמתי חלום? אף אנו נשיב: לפני ארבעים ושבע שנים היית, אך היום אינך אלא חלום מתוק שגז.
סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים משוריינים
- דעתנו היא שאין לה לכנסת סמכות מכוננת, סמכות לחוקק חוקה פורמאלית ונוקשה. תורת שני הכתרים - וכמוה תורת הריבונות הבלתי מוגבלת - אין להן