--- סוף עמוד 524 ---
יתגדל. כך הכנסת, שבהיותה אך שלוחת בוחריה אסורה היא בחריגה מסמכות שהקנו לה הבוחרים, ואין היתר בידה להגביל את סמכותה במלאכת החקיקה בלא שקיבלה היתר מיוחד ומפורש לדבר. היתר מיוחד ומפורש לא נתנו בידה.
נוסיף ונאמר את המובן מאליו, שענייננו עתה אין הוא אלא בנושא הרוב הנדרש במשטר דמוקרטי. כולנו ידענו כי קיומו של רוב אין בו, כשהוא לעצמו, ערובה למשטר דמוקרטי תקין. תוכנו ומהותו של המשטר, בחירות אמת הנערכות מעת לעת, הפרדת כוחות בין הרשויות והגנה על זכויות הפרט, אף אלה, ועוד שכמותם, אברים חיוניים הם בגופו של משטר דמוקרטי ראוי. כל שאומרים אנו עתה אינו אלא זה,
שכלל הרוב הינו תנאי-בלעדיו-אין (CONDITIO SINE-QUA-NON) לעצם קיומו של משטר דמוקרטי (בהיעדרה של חוקה).
- מדברים אנו על "הסכמה לאומית", על "תפיסות עומק" של החברה בישראל, על "אמנה חברתית". ואני אומר, כי אין הסכמה לאומית בישראל להכרה בסמכות הכנסת לכבול את שיקול-דעתה בשריון של למעלה מ-61 חברי-כנסת. אותם מקרים בודדים שנעשה בהם שריון מעין זה, היו בנושאים שאין עליהם מחלוקת והם מיסודי היסודות של הדמוקרטיה כפי שהיא נתפסת בישראל. לא ניתן להקיש מהם לא לעצם סמכותה של הכנסת כרשות מכוננת ולא למקרים אחרים העשויים להיות שנויים במחלוקת עזה וקשה.
לא כל שכן שאותם עניינים לא עמדו מעולם לבחינה, לא לבחינה משפטית ולא לכל בחינה אחרת.
ואני אוסיף ואשאל: כיצד נדע מה היא תפיסתה של החברה בישראל כיום? הערכנו משאל עם? השאלנו את האיש ברחוב? הנפסוק כי משאל עם לא נערוך, וכי אנו עצמנו נקבע כי סמכותה של הכנסת היא לחוקק חוקה? הייתכן? האם אין ענייננו כאן בשאיפות (ראויות) הדוחקות להגשים את עצמן?
ואם יאמרו לנו, כפי שאכן אומרים לנו: מה לכם שטוענים אתם להיתר מן העם לחקיקתה של חוקה? וכי "העם" מעסיק עצמו בשאלות חוק ומשפט, בשאלה אם קנתה הכנסת סמכות מכוננת אם לאו? והרי המחלוקת האמיתית בינות פלגי העם אין היא נסבה על שאלה משפטית זו או אחרת אלא על תוכנה של החוקה. רק על תוכנה של החוקה נדרשת הסכמה לאומית, על תוכנה ולא על עצם הסמכות לכוננה. אל תטענו אפוא על נושא סמכותה של הכנסת; דברו על עיקריה של החוקה לגופה. התרסה זו כנגדנו לא נוכל להסכים לה, ומטעם פשוט: אם נקבל את תורת הסמכות המכוננת - או את תורת הריבונות הבלתי מוגבלת - יימצא לנו כי מיעוט שבעם יכול שיקבל חוק ב"שריון 80" ובלא שתהא "הסכמה לאומית" לתוכנו של אותו חוק. מה לי אפוא סמכות מכוננת מה לי תוכנה של חוקה, והרי השניים אינם אלא אחד. וחוקי יסוד המתקבלים בידי מיעוט שבעם - וכן דין רוב רובם של חוקי היסוד - בוודאי לא נוכל לומר עליהם כי זכו להסכמה לאומית (בוודאי לא מראש).