--- סוף עמוד 528 ---
"והוא היה והוא הווה והוא יהיה"
"בלי ראשית בלי תכלית"
וכן כ"יגדל":
"נמצא ואין עת אל מציאותו"
"נעלם וגם אין סוף לאחדותו"
"קדמון לכל דבר אשר נברא"
"ראשון ואין ראשית לראשיתו".
הנה זה במקום רחוק-רחוק שמעבר לאופק שוכן לו סלע: אלף מילין אורכו, אלף מילין רוחבו, אלף מילין גובהו. בכל אלף שנים באה לה ציפור-אגדה קטנה ומחדדת את מקורה הזעיר בסלע. מחדדת את מקורה ועפה לה לדרכה. ביום בו יישחק כל הסלע
כולו נדע כי עברה-חלפה שנייה מן הנצח (על-פי H. W. VAN LOON, THE STORY OF
MANKIND: סיפור האנושות (כתבים, תירגם מאנגלית ש' שניצר, 1952)). ועל שנייה זו נבקש להחיל חוקי אנוש והיגיון של אנוש?
השמים שמים לה' וכנסת נתן לבני-אדם.
- והקושיה על מקומה. המוסמכת היא הכנסת לכבול (או לשלול) את סמכותה שלעתיד לחקיקה, לאמור: שלאחר אותו חוק כובל סמכות (או שולל סמכות) לא תהיה עוד הכנסת כול מוסמכת כפי שהייתה עובר לחקיקתו? כדי להקל על הדיון לא נמשיל את פאראדוקס האבן על הכנסת, לאמור, לא נדבר בחוק האומר לשלול כל אפשרות לשנותו, והרי תחזית זו אינה רלוואנטית (והשלילה, לדעתנו, לא תתפוס). נדבר אך
בחוק האומר להגביל ולכבול את סמכותה של הכנת לעתיד לבוא (SELF-EMBRACING
כלשונו של הארט), ובשתי הדרכים המוכרות לנו: כבילה פרוצדורלית של רוב מיוחד (כגון שניתן לשנות חוק רק ברוב של חברי הכנסת - כדוגמת חוק-יסוד: חופש העיסוק - או ברוב נעלה אחר) וכבילה מהותית, כזו שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מורה אותנו עליה, דהיינו: חיוב הכנסת בתוכן החקיקה אך בלא שריון פורמאלי. בדברינו להלן נבחין בין שתי הגבלות אלו, ובכל אחת מהן נדון לעצמה. נפתח בשאלת סמכותה של הכנסת לכבול את ידיה במלאכת החקיקה על דרך קביעה שחוק פלוני לא ניתן יהיה לשנותו אלא ברוב מיוחד (רוב חברי הכנסת או רוב מיוחס אחר).
לעניינה של כבילה פורמאלית
- הבו נבחן את הסוגיה מבראשית. מעיקרה ובעיקרה נועדה הכנסת (כמוה ככל בית מחוקקים אחר), לקבוע נורמות התנהגות לאנשים ולגופים החיים והפועלים בחברה
--- סוף עמוד 529 ---
בישראל (וזאת בצד תפקידים אחרים שיועדו לה, כגון פיקוח על פעילות הממשלה).
ובאמור האומרים כי הכנסת היא כול מוסמכת ("כול יכולה") כוונתם היא, בעיקר, לסמכותה הבלתי מוגבלת (לכאורה) של הכנסת - מבחינה משפטית - להנהיג בישראל משטר נורמאטיבי כנראה בעיניה (במיתחמים "מקובלים"). זו, כפי שאמרנו, תחנת המוצא לדיוננו וממנה נמשך בדרכנו.