בעולמן המופלא של הנורמות - אותו עולם שאינו נתפס בחמשת החושים אך שולט הוא בחיינו - "יכולה" ומוסמכת היא הכנסת "להפוך" גבר לאישה ואישה לגבר. שאלה לעצמה היא אם אלה שהנורמות אמורות לחול עליהם יישמעו להן. שאלה זו למותר לומר היא מחוץ לתחומנו.
--- סוף עמוד 527 ---
- הכנסת הינה אפוא כול יכולה וכול מוסמכת לחקוק חוקים: יהא אשר יהא תוכנו של החוק, יהא אשר יהא תחום התפרסותו. חזרנו אפוא אל שאלה ראשונה: אם הכנסת היא, אמנם, כול מוסמכת (כול יכולה), האם כוח וסמכות אלה נותנים בידה אף כוח וסמכות לחוקק חוקים משוריינים, קרי, להגביל את כוחה שלה ואת סמכותה שלה במעשה חקיקה? ושאלה זו ששואלים גדולים שאלנו אף אנו בהיותנו ילדים: האל כידוע הוא כול יכול. האם יוכל האל אפוא לברוא אבן שלא יוכל להרימה? אם יוכל לברוא אבן שכזו - ממילא אין הוא כול יכול, שהרי לאחר בריאתה של האבן לא יוכל להרימה, ואילו אם לא יוכל לבוראה, שוב אין הוא כול יכול מעיקרם של דברים.
יימצא לנו אם כן שבין כך ובין כך, אותו אל כול יכול אין הוא לאמיתם של דברים כול יכול. ליישוב הפאראדוקס שומה עלינו לוותר באחד משני הקצוות: בבריאת האבן
או בהרמת האבן, וכך נאמר: או שהאל הוא כול יכול תמיד ולעולם ("CONTINUING
"OMNIPOTENCE, בלשונו של הארט) - למעט לעניין כוחו שלו, שבו לא יוכל לקצץ; או
שהאל הוא כול יכול ובכוחו לקצץ גם בכוחו שלו (","SELF-EMBRACING OMNIPOTENCE
בלשונו של הארט), אלא שאם קיצץ שוב אין הוא עוד כול יכול. ראו והשוו: ,HART
("SUPRA, AT 147-154 )"UNCERTAINTY IN THE RULE OF RECOGNITION; אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 107-111.
- וממשל אל נמשל: אם הכנסת היא כול מוסמכת - כהנחת המוצא לדיוננו עתה - המוסמכת היא להגביל (או לשלול) את סמכותה לשנות חוק שחוקקה? אם מוסמכת היא להגביל (או לשלול) את סמכותה, נמצא כי לאחר שעשתה שימוש בסמכותה להגבלה עצמית שוב אין היא עוד כול מוסמכת; ואילו אם אין היא מוסמכת להגביל (או לשלול) את סמכותה, נדע מלכתחילה כי אין היא כול מוסמכת. בין כך ובין כך, פתחנו בהנחת מוצא - על דבר היותה של הכנסת כול מוסמכת - ולסוף נמצאנו למדים כי הנחת המוצא הינה בלתי תקפה. פאראדוקס. ומה המוצא מן הסבך?
- ראשית לכול נבקש שלא לדבר באל הכול יכול (או ב"כול יכול" אחר). האל עושה באשר הוא עושה, ואנו נעשה בשלנו. מעשיו אינם מעשינו, כוחו אינו כוחנו, זמנו אינו זמננו, עניינו אינו ענייננו. והדברים פשוטים: מתוך שהאל הוא כול יכול - כהנחת המוצא - ממילא אין חלים עליו חוקי היגיון התופסים בנו. המושג "כול יכול", באשר הוא, הינו מושג מטאפיזי, שהרי אם אמנם "כול יכול" הוא האל - משמעו כפשוטו - כי אז יכול הוא גם להיות וגם לא להיות, גם להיות היום ובה בעת להיות גם אתמול וגם מחר - וגם לא להיות באותם ימים - להיות גם לבן וגם לא לבן, גם בעל גוף ובעל דמות הגוף וגם מי שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף. בנוסף לכל אלה יכול הוא ה"כול יכול" לגרום גם לאחר להיות ולא להיות, בה בעת, כל אחד מאלה. ואם יכול הוא האל כל אלה, מדוע לא יוכל - בה בעת - גם להגביל עצמו וגם שלא להגביל עצמו? אכן, לא נוכל לומר על האל כי "כול יכול" הוא, ובאותה נשימה להפטיר כי כפוף הוא לחוקי אנוש, לחוקי טבע המוכרים לנו, לחוקי היגיון ולחוקי דמוקרטיה. וכדבר "אדון עולם":