חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק
- דיברנו עד כה על עקרונות יסוד בנושא סמכותה של הכנסת לכונן חוקה ולכבול את עצמה כבילה פורמאלית במלאכת החקיקה. הבה נקרב עתה מבטנו אל שני חוקי היסוד שלענייננו -חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו- וננסה ללמוד ולהבין דבר.
- ראשית לכול, נדרשת הבחנה בין "שינוי" של חוק יסוד לבין "פגיעה" בחוק יסוד, ולו מן הטעם שחוק-יסוד: חופש העיסוקהוא עצמו מבחין בין "שינוי" לבין "פגיעה" (וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נאצל ממנו). "שינוי" של חוק פירושו הוא שינוי היקף פריסתו של החוק מעיקרו. הטיפול בחוק הוא על דרך של "הנדסה גנטית", ובשינוים של גנים חוק שהיה שוב אין הוא חוק שיהיה. מן הצד האחר, "פגיעה" בחוק או בזכות יסוד, אין בה כדי לשנות את החוק ואת הזכות מעיקרם. אנו "פוגעים" בחוק, כופפים את העץ, ובתחומי פריסה מסוימים ומוגדרים אין כוחו לאחר ה"פגיעה" ככוחו לפני ה"פגיעה". ואולם עד כאן ולא עוד. דומה עם זאת, שבהבחנה בין "שינוי" לבין "פגיעה" יש ליתן את הדעת לעוצמת ה"פגיעה"; וככל שתעצם הפגיעה ותלך כן תקרב עצמה ל"שינוי". ויש ש"שינוי" יתחזה כ"פגיעה": בשמו ייקרא "פגיעה" אך במהותו יהיה הוא "שינוי". כאמור, מתוך חוקי היסוד עצמם נדרשת הבחנה זו שבין "שינוי" לבין "פגיעה", הבחנה שסעיף 4 שלחוק-יסוד: הכנסת לא נדרש לה (ומכאן ש"שינוי" באותו סעיף 4 כולל אף "פגיעה"). ממילא נלך אף אנו בדרך שסלל המחוקק לפנינו.
- בצדה של ההבחנה בין "שינוי" לבין "פגיעה" נדרשים אנו להבחנה נוספת והיא: בין הוראת חוק שלפיה אומרת הכנסת לכבול את ידיה במלאכת החקיקה על דרך שריונו הפורמאלי של חוק, לאמור, קביעה כי חוק לא ניתן יהיה לשנותו, או לפגוע בו, אלא בהתקיים תנאים פורמאליים מסוימים (כגון, רוב מיוחד, משאל עם וכיוצא באלה), לבין הוראת חוק שלפיה אומרת הכנסת לכבול את ידיה במעשה החקיקה על דרך קביעות מהות מסוימות אך בלא שריונן הפורמאלי של אותן הוראות. כבילה פורמאלית תובעת טיפול בנפרד מכבילה מהותית, ואכן נדון בכל אחת מאלו לעצמה.
שתי קלסיפיקציות אלו - "שינוי" ו"פגיעה" מזה; כבילה פורמאלית וכבילה מהותית מזה - יוצרות ביניהן ארבע אפשרויות שונות, ובדברינו להלן נדון בעיקרי הדברים תוך הבחנה בין שני חוקי היסוד. נפתח את דברינו בחוק-יסוד: חופש העיסוקונעבור לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.