אלא שאינני רואה שאלה זו כשאלה קרדינאלית.
--- סוף עמוד 564 ---
על "המהפכה החוקתית"
- בפסק-דינו מדבר חברי, הנשיא ברק, על "המהפכה החוקתית" שנתחוללה בכנסת בחודש מארס 1992, שעה שהכנסת העניקה למדינת ישראל "מגילת זכויות אדם חוקתית":
זכויות האדם בישראל "הפכו לזכויות חוקתיות"; ישראל הצטרפה "לקהילת המדינות
הדמוקרטיות ... אשר להן מגילת זכויות אדם (BILL OF RIGHTS) חוקתית"; "הפכנו להיות חלק ממהפכת זכויות האדם, המאפיינת את המחצית השנייה של המאה העשרים".
דברים אלה, הם ואחרים, יש בהם התרוממות הרוח ונשמה יתרה. ומתוך שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכשאני לעצמי, לא כך הייתי מציג את חוקי היסוד שלשנת 1992.
- אשר לחוקי היסוד שלשנת 1992, ספק גדול בלבי אם חברי הכנסת עצמם היו ערים ל"מהפכה" שהם מחוללים. הנה זהחוק-יסוד: חופש העיסוק נתקבל ברוב של 23 חברי-כנסת (באין מתנגדים ובאין נמנעים), ואילו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נתקבל ברוב של 32 בעד, 21 נגד ונמנע אחד. וראו עוד פיסקה 65 לעיל.
יתר-על-כן: מושג ה"מהפכה" משמיע שינוי טראומטי בחייו של אדם, בחייה של אומה. שינוי מקצה אל קצה. כך הייתה מהפכת ירבעם בן-נבט, כך הייתה המהפכה הצרפתית, כך הייתה המהפכה הבולשוויקית. ואם אומרים לנו כי בחודש מארס 1992 חלה "מהפכה חוקתית" בנושא זכויות האדם, כמו מוסיף הדובר ומשמיע לנו כי באותו חודש חל שינוי עמוק - שינוי מקצה אל קצה - בזכויות האדם בישראל. כמו זכויות האדם בישראל ראו באותו יום אוויר עולם, כמו יצרה הכנסת יש מאין: "מהפכת זכויות האדם, המאפיינת את המחצית השנייה של המאה העשרים" הגיעה סוף-סוף גם אלינו. נלמד מכל אלה: אשרינו שגם אנו בישראל זכינו בזכויות אדם חוקתיות.
דעתי שונה, שכן כידוע לכול זכויות אדם היו בישראל גם קודם שנת 1992. ועל כל אלה אמרתי במקום אחר (פרשת גנימאת [38], בעמ' 399-401):
"הדוקטרינה שפיתח חברי, המשנה לנשיא, הולכת-סובבת את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, באשר הוא חוק יסוד שהוראותיו נחרתו בספר החוקים. עד היות חוק היסוד, כך אומר חברי, לא היו זכויות היסוד אלא פרי של הלכה, ואילו עתה, לא זו בלבד שאותן זכויות מצאו להן משכן בגופו של חוק חרות, אלא שהמחוקק אף הוסיף ורומם אותן, הושיבן על כס של מלכות והן במעלת זכויות על ... בהקשר זה של דין קיים, חוק יסוד וזכויות יסוד, ביקשתי להוסיף ולומר - והוא עיקר בעיניי. כשאני לעצמי, רואה אני את עיקר כוחן ועוצמתן של זכויות היסוד במהותן הפנימית, בהיותן 'בנות הטבע' - זכויות 'טבעיות' - זכויות המעידות על עצמן, זכויות שדבר קיומן אינו צורך לא