לדעה זו האחרת, עיקר הוא במודעות הכנסת לשינוי שהיא עומדת לחולל בזכויות הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - או לפגיעה בהן - ומכאן הצורך בהכרעה מפורשת על השינוי או על הפגיעה - בנוסחה זו או אחרת - על דרך של "למרות האמור". ובמקום שברור לקורא כי הכנסת הייתה מודעת במפורש למעשה, שוב אין הכרח הנובע מן השיטה להיותם של השינוי או הפגיעה נכללים בחוק יסוד דווקא.
--- סוף עמוד 563 ---
דרך אגב: הקביעה הנדרשת מדברי חבריי, כי פגיעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא תוכל לבוא אלא בחוק יסוד; כי חוק רגיל הפוגע בהוראה מהוראות אותו חוק יסוד לא יתפוס מעיקרו גם אם נאמר בו מפורשות שחקיקתו באה "על אף" האמור בחוק היסוד, וגם אם נתקבל ברוב מיוחס שבמיוחס; קביעה זו מביאה למסקנה מוזרה ביותר. משביקש המחוקק לשריין באורח פורמאלי את חוק-יסוד: חופש העיסוק מפני פגיעה בו, טרח וכלל בו הוראה הקובעת מפורשות כי אין לפגוע בהוראות אותו חוק יסוד אלא בהתקיים תנאים אלה ואחרים, הכול כאמור בסעיף 8 לחוק היסוד.
בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אין בנמצא הוראה מעין זו. המתבונן בשני חוקי היסוד זה בצד זה - יכול היה להסיק אפוא, כי חסינותו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מפני פגיעה בו פחותה מחסינותו של חוק-יסוד: חופש העיסוק. עתה, משאומרים לנו כי אין לפגוע בחוק יסוד אלא בחוק יסוד (ובכפוף להוראות מיוחדות שבחוק יסוד), יימצא לנו, להפתעתנו, כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו כוחו דווקא רב מכוחו של חוק-יסוד: חופש העיסוק. נמצא לנו אפוא, כי חוק-יסוד: חופש העיסוק, שהמחוקק ביקש לשריינו מפני פגיעה בו, גם חוק רגיל יוכל לו כאמור בסעיף 8 לחוק היסוד; ואולם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא זכה לכל שריון מפני פגיעה, רק חוק יסוד יוכל לפגוע בו. ומסקנה זו נדרשת בלא שתהא לה אחיזה בלשון החוק אלא על דרך פרשנות המשפטית בלבד. הדוקטרינה מעשה ידי ההלכה תגבר על הוראות חוק מפורשות. מוזר.
- לשיטתי שלי, אין כל כורח דוקטרינרי להיותם של שינוי ופגיעה נכללים בחוק יסוד דווקא; נהפוך הוא. הגע בנפשך: הכנסת מקבלת חוק - על-פי כל כללי הנוהל והדיון - וטורחת היא לציין בו מפורשות כי בכוונתה לשנות מהוראותחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו או "לפגוע" בו (בין על דרך הנוסחה של "על אף האמור" ובין בכל דרך אחרת). הכול כסדרו ועל-פי נוהל מקובל. אלא שהחוק אין הוא חוק יסוד אלא חוק רגיל. ביודענו שהכנסת אחת היא, וכי היושבים בה הם אותם אנשים כל העת, הנוסיף ונאמר שהחוק היה כלא היה וכי הכנסת לא הועילה לשנות מהוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? לו דובר בחוק-יסוד: חופש העיסוק, ידענו את התשובה: כל העם יודע ואף הכנסת מוזהרת מראש כי אין לשנות אותו חוק יסוד "אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת" (סעיף 7 לחוק היסוד); ומשלא נשמעה להוראת החקיקה - להכתיר את החוק המאוחר בכתר של "חוק יסוד" - פשוט הוא שהשינוי אינו כלל שינוי, ממש כשם ש"חוק" שנתקבל בשתי קריאות אינו "חוק".
ואולם מה על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא נאמר בו כי רק חוק יסוד יש בכוחו לחולל בו שינויים או לפגוע בו? הרשאים אנו - הרשות השופטת - לשאת תנאים ממרחק ולשותלם בחוק היסוד? אכן, הקביעה כי אין משנים חוק יסוד אלא בחוק יסוד וכי אין פוגעים בחוק יסוד אלא בחוק יסוד, קביעה זו מושכת את הלב. אשאל את עצמי עם זאת, אם רשאים אנו להוסיף להוראות החוק דרישה שהחוק לא קבע מפורשות.