חברי הכנסת איתן והעצני מקשים על יושב-ראש ועדת החוקה באשר לאורגן הקובע את תאימות החקיקה הרגילה לחוק היסוד (סעיף 8לחוק היסוד). יושב-ראש הוועדה משיב – "המחוקק קובע ובית המשפט קובע". אך מיד הוא מוסיף – "זוהי המערכת הקיימת היום ואין לך אחרת" – "גם היום בית משפט יכול לפרש חוקים". לשאלת חבר הכנסת איתן באשר לפסילת חוקים משיב יושב-ראש ועדת החוקה:
"אין צורך לפסול חוקים. לא פוסלים חוק. החוק צריך להיעשות לתכלית ראויה, לא סתם חוק שרירותי".
השאלה חוזרת למקומה: מה דינו של "חוק שרירותי?". חבר-הכנסת לין סיכם דעתו כי -
--- סוף עמוד 315 ---
"הכוח לא הועבר למערכת בתי המשפט. הכוח נשאר בבית הזה; ואם חלילה יסתבר מהנסיון עם החוק הזה שאנחנו טעינו, והפרשנות הניתנת לחוק אינה על פי כוונתו האמיתית של המחוקק, יש בידי הכנסת לשנות את החוק" (שם, בעמ' 3788).
שר המשפטים, דן מרידור, נקט עמדה שונה, וממנה עולה במפורש העליונות הנורמאטיבית של חוק היסוד – "סמכותה של הכנסת לחוקק איננה בלתי מוגבלת משום שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לעשות" (שם, בעמ' 3788). ההצעה – קובע שר המשפטים – "חשובה מאוד מפני שהיא קובעת איזון בין הרשויות בישראל, והיא קובעת בהחלט תחום או גבול שמעבר לו אין לפגוע בזכויות האדם" (שם).
עולה מן הדברים הנ"ל כי חוק היסוד כוון להיות פשרה. מה שיש בו אינו משקף את האופטימום שיכול היה להיות בו. הוא כוון להיות אקט מתון יותר מהצעת חוק-יסוד: החקיקה. מכאן מדוע לא נתקבלה הוראת הנוקשות בכנסת.
.58בעקבות ההערות שהושמעו בעת הדיון בכנסת אוסיף, כי אך מובן הוא שיצירת חוקה איננה שוות משמעות תאורטית להעברת כוח הפיקוח השיפוטי לבית המשפט העליון דווקא. אולם ברור כי הוראה בדבר מידרג נורמאטיבי המאפשר מתן החלטה בדבר היעדר תוקפו של חוק, יוצר מיניה וביה סמכות לבית המשפט. הגורם השיפוטי הוא כלי חשוב לקיומה הלכה למעשה של החוקה כדי שלא תישאר בגדר מסמך מדיני הצהרתי גרידא, או כדי שהפיקוח על החוקתיות לא יהיה רק פיקוח עצמי של הכנסת ( atocontroleכתיאורו של פרופ' ניקוליץ ב- j. A. Jolowicz, le controle& l. Favoreu ( . 79P( 1986provence-en- aix& paris) jurisdictionnel des lois); לאור הוראותיו של חוק-יסוד: השפיטה ובהיעדר כל הוראה אחרת, אין גורם אחר – פרט לבית המשפט (הכללי או המיוחד) – היכול להכריע בחוקיות החוק, היינו, בהתאמתו לנורמות ולתנאים שנקבעו בחוק היסוד. בפרשת פלאטו שרון [2], בעמ' 141, אמרתי: