מכאן הטעם מדוע סעיף 8הנ"ל, הקובע תנאים מגבילים לתקפותו של דבר חקיקה הפוגע בזכות מבין הזכויות המנויות בחוק היסוד הנ"ל, גם מגביל בכך את ההגנה המוענקת על-פי חוק היסוד, שהרי הוא מכשיר הוראה פוגעת כאמור ומותירה תקפה. לשון אחר, יכול שתהיה פגיעה בזכות יסוד אשר תחשב לתקפה מאחר שהיא ממלאת אחר התנאים שבסעיף .8
סעיף 8דן במקרים בהם יש פגיעה בזכות – כגון במקרה דנן שבו הסקנו ממהותו של החוק כי הוא עומד בניגוד להוראותיו של סעיף 3לחוק היסוד. סעיף 8מונע פסילתו של החוק, מטעמים חוקתיים, אם הוא עומד בדרישות המאזנות, שאותן הוא מונה אחת לאחת. סעיף 8מכיל איפוא הוראה בעלת שני מטענים: האחד שלילי והאחר חיובי.
פיסקת ההגבלה, כדברי חברי הנכבד, הנשיא ברק, "מניחה פגיעה בזכות האדם אשר נועדה להגן על זכות האדם" (שם, בעמ' 476). ברוח זו יש לפרש את רכיביה של פיסקת ההגבלה: משמעותם ומטרתם של התנאים שבה ליצור איזון בין זכויות לגיטימיות סותרות וליצור סולם עדיפויות בין אינטרסים שונים, שמטרת כולם שמירת הערכים החיוניים לקיום כבוד האדם וחירותו. גם אינטרס חברתי לגיטימי יכול להיכלל בתחום זה, שהרי – כפי שהוזכר – ייתכנו נסיבות שבהן הפגיעה בזכותו של האדם היא בגדר מעשה חיוני להצלתם או לישועתם של רבים אחרים. אגב, מבחינה זו יש במבנה משפטי כמתואר דמיון מה לאמות המידה המשמשות את הגנת ה-"צורך
"strictu senso" בדיני העונשין.
--- סוף עמוד 336 ---
פגיעה בחוק או לפי חוק
.76הוראה המבקשת להגביל זכות יסוד צריכה להסתמך על אמירה מפורשת בחוק או לנבוע מאקט הנסמך על סעיף הסמכה מפורש שבחוק (ראה גם פרשת מיטרני [7]). הביסוס בהוראת חוק או בהוראה הנסמכת על אמירה מפורשת בחוק, בא ליצור עיגון פורמאלי במילה הכתובה של החוק החרות בישראל, זאת להבדיל מכלל משפטי ערטילאי הנלמד מן הדין. זהו סייג שבצורה העוטף מגמה שבתוכן. עניין הצורה נושא עמו, כפועל יוצא ממהותו, את הפורמאליות הנשענת על החוקיות ומחזק אותה.
לגבי החוק אשר אותו אנו בוחנים עתה, היינו החוק המתקן, המענה לדרישה הנ"ל הוא ברור וגלוי: החוק המתקן הוא חוק של הכנסת, ובתור שכזה הוא עונה, ללא שיעור של ספק, לתנאי הראשון שבסעיף .8
חוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל
.77אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד שלפנינו אלא בחוק "ההולם את ערכיה של מדינת ישראל". על ערכיה של מדינת ישראל אנו למדים לצורך ענייננו מסעיפים 1ו-1א לחוק היסוד, אשר זו לשונם: