--- סוף עמוד 334 ---
פגיעה בזכויות – סעיף 8לחוק היסוד
.74סעיף 8לחוק היסוד קובע לאמור:
"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
אלו המרכיבים המצטברים של ההוראה החוקתית האמורה:
(א) הפגיעה נעשתה באמצעות חוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת שבו; (ב) החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל; (ג) החוק נועד לתכלית ראויה; (ד) מידתה של הפגיעה אינה עולה על הנדרש.
.75סעיף 8משקף איזון בין האינטרסים החוקתיים לבין האינטרסים המשתקפים בחקיקה המועמדת במבחן החוקתיות. הקביעה בדבר קיומה של הזכות שבחוק היסוד והחובה לשמרה ולכבדה אינן יוצרות הגנה החלטית דווקנית, שאין חורג ואין חריג ממנה. זכויות אינן מוחלטות. הן בנויות על מציאת איזון בין הזכויות לבין הצרכים של כל הפרטים המרכיבים את החברה ועל זכות קיומה של המדינה והחברה בכללותן.
משמע, בכל דיון בזכות חוקתית נדרשת ראייה מאוזנת המביאה בחשבון לא רק את זכותו של מי שמלין על הפגיעה, אלא גם את זכויותיהם של אחרים, העלולים להיפגע מן ההענקה הייחודית והבלתי מאוזנת של הזכות. אין פירושו של דבר שיש לעולם שוויון בין הזכויות וכי אין אפשרות לקבוע עדיפויות וזכויות קדימה ביניהן. הזעקה להצלת חיי אדם קודמת לזכותו של פלוני למנוחת צהריים. ויש נסיבות שבהן גובר חופש הביטוי על זכות של אדם לשמו הטוב. הפתרון מתקבל כאמור בדרך של איזונים, שהם חלק מהותי מכל תורה חוקתית. סעיף 8מציג את האיזון המהותי והמרכזי לצורך ההכרה בזכויות לפי חוק היסוד שלפנינו.
על יחסיותה של זכות יסוד עמד המשנה לנשיא אלון בבג"צ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות ואח' [32], בעמ' 242, כאשר ציין:
"... כלל גדול בידינו, שכל זכות יסוד אינה אבסולוטית אלא יחסית, וקיומה ושמירתה הם על-ידי מציאת האיזון המתאים בין האינטרסים הלגיטימיים השונים של שני יחידים או של היחיד והציבור, אינטרסים שכולם מעוגנים ומוגנים בדין...".
וחברי הנכבד הנשיא ברק כותב:
--- סוף עמוד 335 ---
"זכויות האדם אינן זכויות מוחלטות. אלו זכויות יחסיות המותנות בקיומה של מסגרת חברתית המקיימת אותן. פסקת ההגבלה נותנת ביטוי לאופי החברתי של זכויות האדם הקבועות בחוק היסוד. זכויות אלה אינן משקיפות על הפרט כאי בודד, הן אינן עוסקות בפרט ביחסיו עם עצמו. זכויות האדם הקבועות בחוק היסוד משקיפות על הפרט כחלק מהחברה. הן עוסקות בפרט וביחסיו עם זולתו. הן מניחות את קיומם של קשרים הדוקים בין הפרטים. על פי תפיסתה של פסקת ההגבלה, הפרט הוא יצור חברתי. אמת, עצם קיומן של זכויות אדם מניח את קימה של חברה אנושית, שבין הפרטים בה מתקיימים יחסי גומלין. אולם פסקת ההגבלה צועדת צעד נוסף. היא מניחה גם את קיומה של מדינה הצריכה להגשים יעדים לאומיים. היא מבוססת על קיומו של שלטון, אשר נועד לקדם מטרות לאומיות. היא יוצאת מההנחה שכוח השלטון הנתון למדינה הוא חיוני לקיומה ולקיום זכויות האדם עצמן. פסקת ההגבלה משקפת פשרה לאומית בין כוח המדינה לבין זכות הפרט" (ברק, בספרו הנ"ל, פרשנות במשפט, כרך ג, בעמ' תשנ"ד 475).