.2נקיטת הצעד אשר עליה מורה החוק, חייבת להיות אמצעי יעיל (שימושי, בר-ביצוע) לשם השגת התכלית שהחוק שואף אליה (התאמה).
.3הצעד אשר עליו מורה החוק אינו בר-השגה על-ידי נקיטת אמצעי פחות בחומרתו. זאת אומרת, הצעד צריך להיות האמצעי הפחות פוגעני למען השגת תכליתו של החוק (נדרשות).
.4אמצעי ותכלית צריכים להיות בעלי זיקה מתאימה, זה לזה (התאמה, מידתיות במובן הצר יותר)".
קרי, נדרשים תנאים אלה:
1) האמצעי החוקי שננקט צריך להיות לטובת הכלל;
2) עליו להיות אמצעי בר-שמוש ומתאים להשגת התכלית שהוצבה לחוק; 3) עליו להיות האמצעי הפוגעני במידה הפחותה ביותר, להשגת המטרה החקיקתית; 4) האמצעי והמטרה צריכים להיות בעלי זיקה סבירה זה לזה.
.84חברי הנכבד, הנשיא ברק, הציע בספרו הנ"ל על הפרשנות שלושה מבחני משנה לצורך בחינת המידתיות (פרשנות במשפט, כרך ג, בעמ' 536). תמציתם תובא להלן: (א) האם האמצעי מתאים או אינו מתאים להשגת המטרה? נדרש קשר של התאמה בין המטרה לבין האמצעי.
(ב) האם ניתן להשג אותה מטרה באמצעים אחרים אשר פגיעתם בזכות האדם המוגנת קטנה יותר? (ג) האם הפגיעה בזכויות היא כה חריפה עד שיש לוותר על השגת מלוא התכלית הראויה ולנקוט אמצעים שפגיעתם בזכות האדם המוגנת פחותה באופן משמעותי (אם כי מלוא התכלית לא תושג)?
--- סוף עמוד 346 ---
מבחן (ג) הנ"ל הוא לטעמי יותר בגדר מסקנה מאשר אמת מידה. בכל מקרה, הוא מעורר, לטעמי, שאלות קשות בתחום הביקורת השיפוטית על חקיקה כלכלית: האם בית המשפט יחליט, למשל, כי המיסוי המוצע גבוה מדיי על-מנת לשמש להשגת תכלית פלונית שנמצאה ראויה, ויבטל אותו לחלוטין? או שמא יקבע תקרת מס נמוכה יותר? האם יחליט, למשל, כי יחול מורטוריום רק על % 25מן החובות ולא על % 40מהם? בית המשפט ניצב מול תכלית ראויה. האמצעי מתאים להשגתה. אין אמצעי סביר קל הימנו לשם השגת התכלית הראויה. האם ייתכן שבית המשפט יורה בנסיבות כאלה לסגת מן התכלית הראויה שאומצה כמדיניותו הכלכלית של המחוקק, היינו יורה על ויתור של השגת התכלית הכלכלית הראויה, כולה או מקצתה? לטעמי, צריך בית המשפט לבחון אם האמצעי קשור באופן מהותי (sustantially Related) לתכלית הראויה, ואם יש זיקה הגיונית (rationally related) בין התכלית הראויה לאמצע שננקט. המבחן המהותי חופף את סעיף-קטן (ב) לעיל. המבחן ההגיוני חופף את מבחן (א) לעיל. בית המשפט בודק אם האמצעי שנבחר קשור לפי מהותו והגיונו לתכלית הראויה.