לכן, אני דוחה את טענות התובעים לגבי הנזק שנגרם מהסרת השעבוד בפרויקט פיפרה.
פרויקט בנסקו
- ההשקעה בפרויקט בנסקו נעשתה ע"י הנתבעת 4 יחד עם איש העסקים מר עמוס גרינבאום (להלן: "גרינבאום"). המגרשים נושא פרויקט בנסקו הוחזקו על ידי חברה קפריסאית – לידמס, שהיתה חברה נקייה מנכסים ומהתחייבויות, שמניותיה הוחזקו בחלקים שווים על-ידי הנתבעת 4 וגרינבאום. לידמס החזיקה במגרשים נושא פרויקט בנסקו באמצעות שש חברות מקומיות (אשר הוגדרו לעיל כחברות הבולגריות), שהן שהחזיקו במגרשים.
לטענת הנתבעים, בפרק הזמן שבין החתימה על הסכם ההלוואה ועד רישום השעבוד לטובת השותפויות, הרחיבה לידמס את פעילותה. מלבד ששת המגרשים נשוא פרויקט בנסקו, הועברו אליה נכסי מקרקעין נוספים במזרח אירופה. מניותיה של לידמס אף הונפקו בבורסה בתל אביב, ושוויה לאחר ההנפקה עמד על סך של כ-280 מיליון ₪.
במסגרת פרויקט בנסקו, הובטחה לתובעים בטוחה זהה לזו שהובטחה להם בפרויקט פיפרה מכוח הסכם השותפות – שעבוד בדרגה ראשונה על מניות הנתבעת 4 בחברת הפרויקט (סעיף 9.12 להסכמי השותפות פרויקט בנסקו) יחד עם זאת, סעיף 7.1 להסכם ההלוואה נושא פרויקט בנסקו, קובע כי השעבוד שיינתן לשותפויות יהיה שעבוד מדרגה שנייה.
- אמנם, ההתחייבות נושא הסכם השותפות עומדת בסתירה להתחייבות נושא הסכם ההלוואה – הבטוחה אשר הסכימה לה הנתבעת 4 במסגרת הסכם ההלוואה שונה מזו שהובטחה לתובעים במסגרת הסכמי השותפות. יחד עם זאת, התובעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי נגרם להם נזק כתוצאה מהסתירה האמורה. התובעים גם לא טענו כי הבטוחה אשר קיבלו היתה הבטוחה הנחותה יותר. אין די בעצם קיומו של שוני בין הבטוחות שהובטחו במסגרת ההסכמים השונים כדי לבסס עילת תביעה.
- התובעים טענו כי השעבוד שניתן להם בפועל שונה מזה שהובטח להם. לגישתם, הובטח להם שעבוד על מניות הנתבעת 4 בחברות הבולגריות, בעוד שבפועל שועבדו לזכותם מניות בחברת לידמס – שהחזיקה כזכור בשש החברות הבולגריות.
כך העיד התובע 1 אודות הבנתו ביחס לשעבוד שהוא הבין שהובטח לו –
מר ניר יצחק: שלי הובטח כביטחון בלעדי, על מנת שהלוואתי תהיה מסוג נון ריקורס, שחמישים אחוז מהמניות של חברה שמחזיקה במגרשים בבנסקו, אם הכול ילך לעזאזל, שזו הפרשנות שלי, אז תיוותר בידי, בידי המשקיעים, יוותרו מחצית מהנכס הזה, מחצית משישה המגרשים האלה, ונוכל לעשות איתם הכי טוב שנוכל, על מנת למזער נזקים.