- אינני מקבלת את טענת התובעים ככל שהיא נוגעת לפער בין המידע שהופיע במצגת – כי "למשקיעים יירשם שעבוד על מניות חברת הנכס הבולגרית", לבין השעבוד שהובטח במסגרת הסכמי השותפות. זאת משום שעל פי הקביעה בערעור יניב "את המצגת יש לראות על רקע מכלול הנתונים והמסמכים שהובאו בפני המערערים, לרבות הסכם השותפות אשר נחתם לבסוף. הסכם השותפות כתוב בשפה העברית, באופן ברור וקריא, מכיל 13 עמודים ו-14 סעיפים בלבד" (פסקה 29 לפסק דינו של כבוד הש' עמית). לכן, האמור בהסכם השותפות בהקשר זה צריך לגבור על האמור במצגת.
- ככל שטענת התובעים מכוונת להסכם השותפות עצמו, הרי שהבטוחה שהובטחה לשותפויות מכוחו של הסכם השותפות היתה שעבוד מניות הנתבעת 4 בחברת הפרויקט, ולא הובטח להן שעבוד על הקרקע עצמה. לכן אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה אילו השותפות היתה זוכה לשעבוד המובטח, היא היתה יכולה למכור את הקרקע ו"להציל" את ההשקעה. כמו כן, בהסכמי השותפות נשוא פרויקט בנסקו הוגדר המונח "חברת הפרויקט" כחברה קפריסאית אשר באמצעותה יבוצע פרויקט בנסקו ואשר הנתבעת 4 מחזיקה בכ-50% ממניותיה (ס' 9.2 להסכמי השותפות). נראה אם כן כי התובעים אכן קיבלו את השעבוד שהובטח להם במסגרת הסכמי השותפות.
- כאמור, התובעים העלו גם טענה ביחס להחלטת הנתבעת 1 - השותף הכללי בשותפויות, להמיר את השעבוד שלגביו היא התחייבה בהסכם השותפות - על מניות הנתבעת 4 בלידמס (שהחזיקה בעת החתימה על ההסכמים בכ-50% ממניות לידמס), בשעבוד ב-30% מהמניות שבידיה.
- דירקטוריון השותף הכללי החליט ביום 11.9.2008 לשעבד רק 30% ממניות הנתבעת 4 בלידמס (ר' נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן ולתצהירה של הגב' מירצקי, להלן: "החלטת הדירקטוריון"). החלטת הדירקטוריון מציינת כי "השותף הכללי קיבל את עמדת הלווה [הנתבעת 4 – ר.ר.] לפיה במועד החתימה על הסכם ההלוואה, פעלה לידמס רק במסגרת פרויקט בנסקו אשר לצורך קידמו ניתנה בפועל ההלוואה. מאחר ובמועד זה תחום הפעילות של לידמס הורחב לפרויקטים רבים, כוונת הצדדים בהסכם ההלוואה לא היתה לשעבד את כל מניות הלווה בלידמס אלא רק את כמות המניות אשר תבטיח את פירעון ההלוואה במלואה בהתאם להסכם ההלוואה". יצוין כי ככל הנראה עד החלטה זו – ובחלוף למעלה משנה מחתימת הסכם השותפות, טרם נרשם כל שעבוד לטובת השותפויות (98-99 לפרוטוקול 1). התובעים טענו כי כאשר השעבוד נרשם בסופו של דבר, היה זה כאשר שוויה של מנית לידמס החל כבר לקרוס. אולם, גם בהקשר זה לא הוכיחו התובעים נזק, משום שגם אילו היה השעבוד נרשם במועד מוקדם יותר, שווי המניה היה יורד כתוצאה מהמשבר באותו אופן עצמו, ומותיר את התובעים באותו מצב עצמו.
- החלטת הדירקטוריון היא החלטה שהתקבלה כאשר דירקטוריון השותף הכללי היה במצב של ניגוד עניינים – בין חובותיו של השותף הכללי ככזה, לבין האינטרסים של הנתבעת 4 (שהיא זו שביקשה להמיר את השעבוד). שותף כללי חב חובת אמון כלפי השותפות. סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה-1975 קובע כי שותף חב לשותפו חובת נאמנות (ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ (15.04.2007), פסקה 24 לפסק דינה של כבוד הש' ברלינר). השותף הכללי היה צריך אם כן להביא בחשבון, בהתייחס להחלטה אודות המרה אפשרית של השעבוד, את האינטרסים של המשקיעים ולא רק את אלה של הנתבעת 4, שהיא כזכור חברה קשורה לשותף הכללי. האינטרסים הללו אינם עולים בהכרח בקנה אחד זה עם זה.