(5) השתמש בכל מרמה, עורמה או תחבולה או הרשה להשתמש בהן."
(ההדגשה שלי – ה.א.ש)
40. סעיף 220(5) דן בשימוש בכל מרמה, עורמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהן מתוך כוונה, בין השאר, "לעזור לאדם אחר להתחמק ממס". במקרה שבפניי, "האדם האחר" הוא העמותה. יוזכר, סעיף 4 לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981 קובע כי "מקום שמדובר באדם – אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד".
41. הלכה פסוקה היא כי ניתן להוכיח את רכיב "הכוונה" בעבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, באמצעות "נסיבות" ביצוע העבירה, כאשר הנסיבה של אי ניהול ספרים עשויה להקים חזקה שהדבר נעשה מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס (ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.11.14) פסקאות 24 ו-25 לפסק דינו של כבוד השופט דנציגר). וכך הוא המקרה שבפני. העובדה שהנאשם לא ניהל ספרים ולא דיווח על ההכנסות של העמותה מהמקווה לרשויות המס, כשלעצמה, מקימה חזקה שבעובדה שהדבר נעשה מתוך כוונה לעזור לעמותה להתחמק מתשלום מס. הנאשם לא הפריך את החזקה האמורה. כמו כן, קיימת נסיבה לחומרה שמחזקת את המסקנה האמורה, אף יותר, והיא אורך תקופת אי הדיווח, כמעט 9 שנים ברציפות.
ז.5 הכללים הראייתיים לאופן הוכחת "היקף ההכנסות"
42. משקבעתי כממצא עובדתי כי העמותה והנאשם לא ניהלו ספרים כחוק ולכן קמה חזקה שבעובדה שהדבר נעשה במטרה להתחמק מתשלום מס, וזאת לגבי כל השנים שרלוונטיים לכתב האישום משנת 2003 עד 2011, די בכך על מנת להרשיע את הנאשם בתשע עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בגין כל אחת מהשנים האמורות. נותר כעת לדון בשאלת "היקף ההכנסות" בכל שנה.
43. בטרם שאבחן את הראיות הרלוונטיות לשאלת היקף ההכנסות מהמקווה, מן הראוי לסכם בתמצית את הכללים הראייתיים הרלוונטיים לגבי אופן הוכחת "היקף ההכנסות" בעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס ההכנסה. להלן הכללים:
א. היקף ההכנסות אינו חלק מרכיבי העבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס ההכנסה: כלל זה עולה מתוך לשון סעיף 220 שאינו מותנה בהוכחה של סכום הכנסה מינימלי. בנוסף, בפסיקה נקבע שניתן להרשיע נאשם בעבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, גם אם סכום ההשתמטות ממס לא הוכח במדויק (ראו למשל ע"פ 89/70 מדינת ישראל נ' נסים כהן פ"ד כד(1) 761, 762 (1970)).
ב. נטל השכנוע להוכחת היקף ההכנסות הוא על המאשימה: סכום ההשתמטות הוא נסיבה לחומרה בביצוע העבירה ואם המאשימה מעוניינת שנסיבה זו תיזקף לחובתו של הנאשם, בשלב הטיעונים לעונש, עליה להוכיחה מעל לכל ספק סביר במהלך שמיעת הראיות (ראו הוראותיו של סעיף 40י(ג) לחוק העונשין תשל"ז -1977).