113. הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גרסתה של גב' קרוק על פני גרסתו של ויסמן. זאת הן באשר לטענת גב' קרוק בעניין הבקשה שויסמן הפנה אליה, והן באשר לטענתה בדבר תגובתו של ויסמן לנוכח סירובה לעשות כן.
--- סוף עמוד 29 ---
114. באשר לבקשה שהופנתה אליה, קשה להלום שגב' קרוק המציאה דבר שלא היה ולא נברא. אומר ב"כ התובעת בסיכומיו, "שלא יכול להיות חולק ואין על מהימנותה ויושרתה" (סעיף 55.4 לסיכומי התובעת). גב' קרוק לא טענה כי הבקשה הופנתה אליה בשיחה שהייתה לה "בארבע עיניים" עם ויסמן, אלא בשיחה שהתקיימה במעמד אנשים נוספים שהיא נקבה בשמותיהם. מכאן, שניתן היה לבחון את טענתה, לאמת אותה או לסתור אותה. אלא שהנתבעת לא עשתה כן.
115. ובאשר לנסיבות הפסקת עבודתה אצל הנתבעת, גב' קרוק הציגה מכתב שנשלח אליה על ידי הנתבעת ואשר נושאו: "סיום עבודתך בחברה" (ת/7). המכתב נכתב ביום 26.6.11, היינו יום אחד בלבד לפני המועד בו התקיים בבית המשפט הדיון בבקשת התובעת למתן סעדים זמניים. במכתב זה כתב סמנכ"ל הכספים של הנתבעת, מר אסף רגב: "הריני להודיעך, כי תפקידך בחברה יסתיים בפועל ביום 30.9.2011. החל מיום 1.10.11 יוענקו לך שלושה חודשי הסתגלות. וביום 1.1.2012 יסתיימו יחסי עובד מעביד בינך לבין החברה. דמי הפיצויים ישולמו לך על פי חוק. אנו מודים לך על תרומתך ומאחלים לך הצלחה בהמשך". במכתב אין ביטוי כלשהו לכך שהפסקת עבודתה של גב' קרוק נעשתה בהסכמה. להיפך. העובדה שהמכתב נכתב יום אחד בלבד לפני הדיון בבית המשפט, מתיישבת היטב עם טענת גב' קרוק כי היא פוטרה באופן חד צדדי בשל סירובה לשנות את הפרוטוקול.
שאלת החבות – המישור העובדתי – עדותו של ויסמן
116. כפי שצוין, השאלה העומדת במוקד ההכרעה בשאלת החבות היא, מה גרם לנתבעת להפסיק את ההתקשרויות שלה עם התובעת. התשובה שנמסרה על ידי הנתבעת הן בהתכתבויות שקדמו להגשת התביעה והן בכתבי בית הדין שהוגשו במסגרת בירור התביעה הייתה, שהתובעת נכשלה כישלון חרוץ בניהול הפרויקטים ובכך היא הסבה לנתבעת נזק רב. ואולם כפי שצוין, במהלך עדותו בבית המשפט מסר ויסמן תשובה שונה. להלן אביא את הסברו של ויסמן באשר לסיבות שהביאו להפסקת ההתקשרויות עם התובעת.
117. ואולם דומה כי הבאת הסברו של ויסמן לא יהיה שלם ומובן, מבלי שאעמוד תחילה בקצרה על האופן בו תפס ויסמן את תפקידו כמנכ"ל הנתבעת; על המשימה שהוא העמיד לעצמו במילוי תפקיד זה; על שיטת הניהול בהתאם לה פעל; ועל אופיו ומזגו של ויסמן כפי שעלו ממכלול הראיות וכפי שניתן היה להתרשם מהם במהלך המשפט.