188. כפי שצוין לעיל, באותם ימים של מתיחות סביב שיעור הפיצוי ביחס לכביש 21 התחדד הוויכוח בעניין שינוי שיטת הבנייה בגשר המקטעים. ויסמן הגדיר בעדותו את הוויכוח בעניין זה כ"קו פרשת המים". כזכור, ביום 23.3.11 התקיימה ישיבה סוערת, במהלכה החליט ויסמן להוציא את אלון מהישיבה. לדברי ויסמן, הדבר היה לאחר שאלון אמר "איזה אמירה מטופשת... שהיתה שקר ובעצמם גלגלה אלי בעיה שבכלל לא היתה קשורה אלי...". ויסמן לא ידע לומר מהו השקר, כלשונו, שאלון השמיע. אפשר רק לשער ולומר, כי אלון העלה כלפי ויסמן את אותן טענות שהוא מעלה נגדו היום, או חלקן, במסגרת "פרשת גשר המקטעים".
189. בסמוך לאחר הישיבה ויסמן החליט לעצור את התשלומים שהגיעו לתובעת מהנתבעת באותה עת. ויסמן הסביר בעדותו כי "הפסקת התשלומים היתה, בואו תחזיקו אותי שאני לא ארביץ לכם. אמרתי בואו נפתור, אני לא רוצה מריבות. לא עניין אותי מריבות. רציתי ביצוע. ובתוך כל זה התחילו עוד פעם הלחצים מצד חברי המועצה..." (מתוך הקטע שצוטט). במהלך עדותו בבית המשפט ויסמן לא התבקש להבהיר מה הייתה כוונתו באמירה "בואו תחזיקו אותי שאני לא ארביץ לכם". ככל שניתן להבין, בדימוי זה ביקש ויסמן לומר, כי בעצירת התשלומים הוא אך ביקש להעביר לתובעת מסר לגבי מה שהוא מסוגל לעשות (השווה סעיף 757 לסיכומי התובעת). אפשר שיש לקשור אמירה זו לדברי ויסמן על כך שהתובעת דרדרה את המצב והביאה את הדברים לאן שהגיעו. וכך הוא אמר: "אם היה לו שכל זה היה נגמר בצורה אחרת..." ובהמשך אמר ויסמן: "ואני אומר לך בעדינות, בגלל טמטום שלו. כי הוא היה מתנהג בשכל, הוא היה עדיין במוריה" (מתוך הקטע המצוטט).
190. כאמור, לדברי ויסמן עצירת התשלומים הביאה למעורבות של חבר מועצה אחר שלטענת ויסמן השמיע דברי איום הן באוזני סמנכ"ל הכספים של הנתבעת והן באוזני ויסמן. לדברי ויסמן, אותו חבר מועצה אמר לו, שהוא יגיש נגדו תלונה במשטרה. במהלך עדותו ויסמן סבר, הגם שלא ידע למסור פרטים על כך, שבפועל אכן הוגשה נגדו תלונה למשטרה.
--- סוף עמוד 52 ---
191. בעקבות עצירת התשלומים פנתה התובעת לעו"ד תוסיה-כהן. ביום 3.4.11, היינו ימים ספורים בלבד לאחר המועד בו נעצרו התשלומים (31.3.11), שלח ב"כ התובעת מכתב לב"כ הנתבעת. את עיקרו של המכתב הבאתי לעיל. בסעיף 107 לתצהירו טוען ויסמן, כי במכתבה זה התובעת "שברה את הכלים". כפי שעולה מהקטע שהובא, במכתב זה העלה ב"כ התובעת כלפי ויסמן, הגם שלא בצורה מפורשת, טענות בדבר דרישות בלתי ראויות שהוא הפנה לאלון. לטענת ויסמן, "ברור כי לאחר פניה מסוג זה, בדרך שבה נעשתה ובשקרים שנכתבו בה, יש קושי רב בהמשך מתן אמון ואשראי לתובעת, שאמורה כזכור להיות חלק אורגני ממוריה עצמה" (שם).