--- סוף עמוד 54 ---
אופי מוחלט" (סעיף 17 לסיכומי הנתבעת). ואולם בסופו של יום, ומהטעמים עליהם עמדתי, והגם שמצאתי שחלק מטענות התובעת היו מוצדקות - ב"פרשת רוזנברג" ו"בפרשת המקווה" - לא הובאה כל ראיה שהצביעה על כך שויסמן שלשל כספים לכיסו או שהוא ביקש להיטיב עם עצמו. לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה, שהפסקת ההתקשרויות עמה נבעה מטעמים של שחיתות.
199. בעיקרו של דבר, במוקד עניינה של פרשה זו תהליך של התדרדרות ביחסים האישיים בין "הפרסונות", כלשון ב"כ הנתבעת, משני הצדדים. תהליך התדרדרות זה, או "הסלמה" כלשון ב"כ התובעת, הביא לכך ששני האישים, ויסמן ואלון, לא יכלו להמשיך ולעבוד ביחד. האם ניתן היה למנוע את התהליך? יתכן שכן. אלא שלא היה מי שיכול לעשות זאת. לא האישים עצמם וכנראה שגם לא באי כוחם. וכך הגענו עד הלום.
שאלת החבות – המישור המשפטי
200. כל הנוגעים בדבר, צדדים ועדים, שותפים לדעה כי מנהל פרויקט הוא בבחינת זרוע ארוכה של הנתבעת. מדובר במעין "משרת אמון". מטעם זה נדרש אמון מוחלט בין הנתבעת לבין מי שמנהל עבורה פרויקטים. הנתבעת היא חברת מטה, כך שהתהליכים המקצועיים בכל פרויקט (שלבי התכנון והביצוע של הפרויקט) מבוצעים בעיקר באמצעות גורמי חוץ, ומנוהלים על ידי מנהלי פרויקטים מקצועיים וחיצוניים, הנהנים ממידת עצמאות רבה (סעיף 62 לסיכומי הנתבעת). אמון ויכולת לעבוד ביחד של אנשי הנתבעת ומנהלי הפרויקטים הם תנאי בסיסי להצלחה. חוסר אמון, חוסר תקשורת ראויה, חוסר יכולת לעבוד ביחד, פוגעים בראש ובראשונה בפרויקט עצמו, וכפועל יוצא מכך בציבור אשר למענו מוקמים הפרויקטים.
201. בחוזים שבין הצדדים ישנו סעיף העוסק בתקופת ההסכם וסיומו. וכך קובע סעיף 26(ג) לחוזים:
"על אף האמור בכל מקום אחר בחוזה זה, מוריה רשאית להביא חוזה זה, כולו או מקצתו, לידי גמר בכל עת ומכל סיבה שתראה בידי המנהל; זאת בהודעה בכתב על כך לחברה. ניתנה הודעה כאמור, יסתיים החוזה בתאריך
--- סוף עמוד 55 ---
שיהיה נקוב בהודעה, ובלבד שההודעה תינתן לפחות שלושה חודשים קודם התאריך המיועד לסיום החוזה".
202. הבאתי את עיקרו של סעיף זה בפתח פסק הדין. הוראת סעיף 26(ג) היא תניה מרחיבה של הפסקת התקשרות (ר' מיגל דויטש, ביטול חוזה בעקבות הפרתו, עמ' 235). הצדדים שותפים לדעה שהסעיף מעניק לנתבעת סמכות רחבה מאד להביא את ההתקשרות בין הצדדים לקיצה. שהרי הוסכם במפורש כי הנתבעת תהיה רשאית לעשות זאת "בכל עת ומכל סיבה שתראה בידי המנהל". ואולם כפי שצוין בראשית הדברים, הצדדים שותפים גם לדעה שהוראת סעיף זה כפופה לעיקרון תום הלב. מטעם זה אין הנתבעת רשאית להביא את ההתקשרות בין הצדדים לקיצה כתגובה לכך שהתובעת התנגדה לשתף פעולה עם מעשים פסולים שנעשו על ידי הנתבעת והעומד בראשה.