203. אלא, שמהטעמים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה זו. "החלופה העובדתית המסתברת ביותר" היא, שהנתבעת הפסיקה את ההתקשרויות בין הצדדים בשל תהליך ההתדרדרות אותו תיארתי. יש להצר מאד על כך שהדברים הגיעו לכדי כך. ואולם משהדברים הגיעו לאן שהגיעו, ומשויסמן סבר שאין הוא יכול להמשיך לעבוד עם אלון, הייתה הנתבעת זכאית לעשות שימוש בהוראה המרחיבה של החוזים שבין הצדדים, ולהביא את הקשרים החוזיים שבין הצדדים לכלל סיום. אני סבור, כי הטעמים שעמדו ביסוד החלטת הנתבעת מהווים, מבחינת הדין, "סיבה מספקת" לעשיית שימוש בתניית הביטול (ת.א. (ת"א) 996-12-13 מ.ב.נ. הר הצופים בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (פורסם בנבו) (10.5.15); ר' גם סעיפים 1-10 לסיכומי התשובה של התובעת).
204. יש לציין, כי מהראיות שהובאו עולה, כי אין זה דבר חריג שתוך כדי ניהולם של פרויקטים, הנתבעת מחליפה את מנהלי הפרויקטים עמם היא התקשרה. התובעת עצמה החליפה מספר מנהלי פרויקטים: בפרויקט מחלף 4/20 החליפה התובעת את חברת "גדיש" שניהלה את פרויקט המחלף, ואת חברת "יהל מהנדסים" שניהלה את פרויקט כביש 20; בפרויקט כביש אורה-משואה החליפה התובעת את חברת "ברן"; ובפרויקט מחלף 1/12 החליפה התובעת את חברת "אפיק".
205. אכן, לפי הידוע הסיבה להחלפת מנהלי הפרויקטים שהתובעת באה במקומם הייתה חוסר שביעות רצון מקצועית, ולא סיבות דוגמת אלו שבמקרה מושא דיוננו. ואולם דומה כי לנוכח שכיחות התופעה, אדם המקבל על עצמו להיות מנהל פרויקט של הנתבעת, צריך לקחת בחשבון את "הסיכון" שהנתבעת תעשה שימוש בסעיף 26(ג) להסכם ותחליף אותו במנהל פרויקט אחר. מנגד יש לציין, כי בחוזי ההתקשרות של הנתבעת עם התובעת קיים סעיף מקביל המאפשר גם למנהל הפרויקט להביא את ההתקשרות לכדי סיום תוך מתן הודעה מראש לנתבעת (סעיף 83 לסיכומי הנתבעת). בעניין זה קיימת אפוא הדדיות.
--- סוף עמוד 56 ---
206. ייאמר עכשיו, והדבר יובהר ויידון בפרק הבא, כי בצד זכותה של הנתבעת לבטל את ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, מוטלת על הנתבעת חובה לעשות זאת בהגינות, ביושר ובתום לב. במקרה שלפנינו - בשל "מבנה התשלום" המיוחד שנקבע בהוראות החוזים שבין הצדדים, כפי שאעמוד עליו בהמשך - חובת תום הלב המוטלת על הנתבעת צריכה להתבטא בכך, שהנתבעת תשלם לתובעת את השכר הראוי המגיע לתובעת עבור עבודתה, גם אם הדבר חורג מהוראות ההסכמים. הדברים יובהרו בהמשך.