גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)
גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)
לאה גליקסמן
[1] בהתאם להחלטת הנשיא מיום 17.8.17 החליפה גב' חיה שחר את נציג ציבור העובדים מר שלום חבשוש, אשר כהונתו הסתיימה ולכן לא יכול היה להשתתף במתן פסק הדין.
[2] הגדרת "החלטה" בתקנה 1 לתקנות.
[3] תקנה 2 לתקנות (ההדגשה הוספה – א.א.). יצוין כי החל משנת 1977, מועד התקנת התקנות, עמדה התקופה להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על 30 יום בלבד. הארכת התקופה ל-60 יום נעשתה בתיקון התקנות בשנת 2010. ראו ק"ת 6856, 13.1.2010, 627-628.
[4] הערעור לא סרוק במערכת "נט המשפט" בתיק בית הדין האזורי. העתק ממנו צורף להודעת מר דולאני מיום 31.3.14 במסגרת בקשת רשות הערעור.
[5] דב"ע (ארצי) מט/170-0 אוריאל פרת – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כא 132 (1989) (להלן – עניין פרת).
[6] הכוונה לתיקון משנת 2010 (ק"ת תש"ע מס' 6856 מיום 13.1.2010 עמ' 627). במקביל תוקנו גם תקנות המועדים לתובענה והמועד להגשתה הוארך מ-6 חודשים ל-12 חודשים.
[7] כך בלשון ההודעה. ככל הנראה, הכוונה היא לסיוע המשפטי.
[8] בר"ע (ארצי) 12872-03-14 ענתבי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (4.11.2014).
[9] בעניין זה הסתמכה גולדרט על תקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991), המורה כי "כתב בי-דין שנשלח לפי תקנה זאת אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, או שנקבע בחיקוק, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו".
[10] אף שהתבקשה מחיקה, בפסק הדין הוחלט על דחיית הערעור.
[11] יושם אל לב שבעניינו של מר דולאני החלטת בית הדין האזורי מהווה "החלטה אחרת", משום שההחלטה ניתנה ביחס לבקשה להארכת המועד להגשת הערעור (לעניין זה ראו, למשל, רע"א 1376/17 יערי נ' רקח, [פורסם בנבו] בסעיף 6 להחלטה וההפניות שם (15.5.2017), שבו חזר בית המשפט העליון על ההלכה שלפיה החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך היא בגדר "החלטה אחרת", אשר הערעור עליה הוא ברשות). ואילו בעניינו של מר יובל החלטת בית הדין האזורי ניתנה ביחס לבקשה למחיקת הערעור על הסף ועל כן מדובר בפסק דין ולא ב"החלטה אחרת".
[12] הדגשה במקור – א.א.
[13] א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 (2013) (להלן – גורן), בעמ' 5. ראו עוד ט' חבקין וח' בן-נון, הערעור האזרחי, מהדורה III (2012), (להלן – חבקין ובן נון), בעמ' 151.
[14] בג"ץ 7052/03 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202 (2006), בסעיף 132 לפסק דינו של הש' חשין.
[15] רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001).
[16] בר"ע (ב"ש) 514/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דדון [פורסם בנבו] (13.6.2006), בסעיף 2 להחלטה, מפי השופט (כתוארו אז) י' אלון.
[17] תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – תקנות ענינים מינהליים), מורה כי יש להגיש עתירה מינהלית במועד שנקבע לכך בדין, ואם לא נקבע מועד – יש להגישה בתוך 45 יום מיום פרסום ההחלטה שעליה מבקשים לעתור או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שלעותר נודע עליה, לפי המוקדם. תקנה 23 לתקנות ענינים מינהליים מורה כי יש להגיש ערעור מינהלי במועד שנקבע לכך בדין, ואם לא נקבע מועד – תוך 45 יום.
[18] למשל תקנה 3(ג) לתקנות ענינים מינהליים קובעת כי "בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה [מינהלית], לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך".
[19] למשל תקנה 528 לתקסד"א ותקנה 125 לתקנות בית הדין.
[20] ראו לעניין זה בג"ץ 5023/08 שחאדה נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] (5.2.2017), שבו נקבע כי "השימוש בסמכות להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין ייעשה רק במקרים חריגים כדי למנוע אי צדק משווע". כן ראו בג"ץ 9949/08 חמאד נ' שר הביטחון, [פורסם בנבו] (22.12.2016) והאזכורים בסעיף 16 להחלטה.
[21] דבריו הנודעים של השופט צ' ברנזון בע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כו(3) 477, 479 (1966).
[22] דברי השופט מ' עציוני בע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972).
[23] חבקין ובן-נון, 151, 165; גורן, 398.
[24] רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, [פורסם בנבו] (21.4.2015), בסעיפים 16-17 לפסק הדין.
[25] לאבחנה זו ראו גם פסקי הדין בעניין פרת ובעניין סולן. עוד ראו לעניין זה דבריו של י' זמיר המובאים בהמשך – סעיף 61 לפסק הדין.
[26] סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי מקנה זכות ערעור לבית הדין על קביעת דרגת נכות מכוח הסכם שנחתם לפי סעיף 9 לחוק, מכוח סעיף 387 לחוק (הענקות מטעמי צדק) או מכוח פרק י"ג לחוק (תגמולים למתנדבים); סעיף 123 לחוק מקנה זכות ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה); סעיף 213 לחוק מקנה זכות ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית); סעיף 222(ד) מקנה זכות ערעור על החלטת ועדה לעררים לילד נכה; סעיף 359(יא) לחוק מקנה זכות ערעור לבית הדין למי שהגיש השגה על קביעת דמי הביטוח; סעיף 367א(ו) לחוק מקנה זכות ערעור על החלטת "המנהל" לעניין גביית דמי ביטוח. חוקים אחרים, לבד מחוק הביטוח הלאומי, מקנים אף הם זכות ערעור על החלטות שונות. ראו סעיפים 43 ו-101 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, המקנים, בהתאמה, זכות ערעור על החלטת "הממונה" על הגמלאות ועל החלטת נציב שירות המדינה; סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, המקנה זכות ערעור על החלטת ועדת ערר שנתמנתה על ידי מועצת לשכת שירות התעסוקה; סעיף 9 לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, תשנ"ב-1992 מקנה זכות ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת הועדה הרפואית לעררים מכוח חוק זה; סעיף 13 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון "בכל תביעה לתגמול לפי חוק זה"; ועוד. ראו גם התוספת השלישית לחוק בית הדין לעבודה.
[27] ק"ת 5394, 24.10.1991, 345.
[28] ס"ח תש"ם מס' 972 מיום 5.6.1980, בעמ' 135; ה"ח תש"ם מס' 1429 בעמ' 89, 90.
[29] הפרדת הסעיף לשתי פסקאות אינה במקור ונעשתה לצורך נוחות הדיון.
[30] בהקשר זה בכל מקום שבו נכתוב "בית הדין" הכוונה היא גם לרשם.
[31] ע"ע (ארצי) 106-07 כלאף – מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] (23.8.2010) (להלן – עניין כלאף), בסעיף 15 לפסק הדין.
[32] תקנות בית הדין עצמן אינן מגדירות את המונח "חיקוק". במצב דברים זה חל חוק הפרשנות, תשמ"א – 1981, המגדיר, בסעיף 3, את המונח "חיקוק" כ"חוק או תקנה".
[33] רע"א 4088/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] (2.7.2014) (להלן – עניין בדיר).
[34] השוו עניין בדיר.
[35] חוק הביטוח הלאומי, תשי"ד – 1953 (ס"ח 137, תשי"ד 6).
[36] ק"ת 665, תשי"ז 624.
[37] ק"ת 749, תשי"ח 262.
[38] ס"ח תשכ"ח מס' 530 מיום 1.7.1968 עמ' 108.
[39] ראו למשל: ב"ל (ת"א) 133/56 סיקסיק – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל א 106 (1957), ב"ל (ת"א) 30/57 ליברטו – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ב(1) 67 (1957), עב"ל 8/58 הרשמן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פב"ל ג, 62 (1958), ב"ל (י-ם) 66/58 פקין – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ד 79 (1959), ב"ל (חי') 1683/59 המוסד לביטוח לאומי - סינואני, פב"ל ה(1) 8 (1960), ב"ל (ת"א) 12/60 זילברמן – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ה(2) 141 (1960), ב"ל (ת"א) 253/59 אלנקיב – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ה(3) 146 (1960), ב"ל (ת"א) 397/60 סאלם – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ו(1) 78 (1961), ב"ל (י-ם) 29/62 חיים – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ז(1) 97 (1962), עב"ל 14/63 ציפרוט – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ח(1) 108 (1963), עב"ל 3/65 לוי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פב"ל ט(1) 241 (1965), ב"ל (חי') 13/67 ליברמן – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל י 311 (1968), ב"ל (ת"א) 268/67 המוסד לביטוח לאומי – זילברברג, פב"ל יא(2) 93 (1968), ב"ל (חי') 177/68 שומלי – המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יא(3) 159 (1969), עב"ל לא/0/4 המוסד לביטוח לאומי – פרוידנשטיין, [פורסם בנבו] פב"ל יא(5) 382 (1970).
[40] בג"ץ 156/70 אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד(2) 87 (1970). יודגש כי פסק הדין ניתן אמנם לאחר שנחקק חוק בית הדין לעבודה, אך הוא התייחס לעניין שעליו "חל עדיין השיפוט של בית הדין לביטוח לאומי לפני שמוזג עם בית הדין לעבודה על פי חוק בית הדין לעבודה..." (שם, בעמ' 88 לפסק הדין).
[41] ציטוט זה והבאים אחריו לקוחים מתוך פסק הדין בבג"ץ אלקיים.
[42] הוספת סעיף 64א' לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב 1968 בדבר הגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) (ס"ח 569, תשכ"ט 206). בהמשך הוסף סעיף 127לד לנוסח המשולב האמור שקבע את האפשרות לערער גם בתחום הנכות הכללית.
[43] תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט – 1969, ק"ת 2440, תשכ"ט 2088 (29.8.1969).
[44] ברישא של תקנה 105 נרשם "להאריכם" ואילו ברישא תקנה 125 כתוב "להאריכו" ויש שינוי קל במיקום הפסיקים ברישא. מדובר בהבדלים שאינם מהותיים כלל.
[45] דב"ע (ארצי) לו/11-0 בר אילן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ז 340 (1976) (להלן – עניין בר אילן).
[46] שם, 343-344.
[47] דב"ע (ארצי) מא/98-9 זיסרמן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יב 237 (1981).
[48] דב"ע (ארצי) מח/104-0 סבאג – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 127 (1988).
[49] ה"ש 5 לעיל.
[50] ע"א 916/79 אלבר בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לו(4) 393 (1982) (להלן – עניין אלבר).
[51] מתוך דב"ע (ארצי) לה/0-95 המוסד לביטוח לאומי – בר, [פורסם בנבו] פד"ע י 247, 252, כפי שמובא בעניין פרת, בסעיף 20 לפסק הדין.
[52] בסעיף 22 לפסק הדין.
[53] הנחייה 16.8 להנחיות פרקליט המדינה, שכותרתה "טענת התיישנות" (הנחיה מיום 2.1.1994, 1.1.2003. עדכון אחרון – 18.3.2007).
[54] שם, בסעיף 3.
[55] עב"ל (ארצי) 31/98 סולן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לד 481 (1999) (להלן – עניין סולן).
[56] עב"ל (ארצי) 307/96 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (19.6.2002) (להלן – עניין אל על).
[57] עב"ל (ארצי) 681/08 אבו רמוז סמיר – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (25.6.2009) (להלן – עניין אבו רמוז).
[58] ה"ש 31 לעיל.
[59] התקופה להגשת תובענה מסוג זה עמדה באותה העת על 6 חודשים.
[60] סעיף 47(ג) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), תשס"ד-2004 (להלן – חוק המדיניות הכלכלית).
[61] זאת בניגוד לסמכות ועדת הערר להאריך את המועדים הקשורים לדיוני ועדת הערר עצמה. ראו לעניין זה סעיף 46(ג) לחוק המדיניות הכלכלית וכן תקנה 11 לתקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה) (הוראת שעה) (סדרי דין בוועדת ערר), תשס"ה-2005.
[62] ע"ע (ארצי) 526/05 נתיב – משרד האוצר [פורסם בנבו] (14.3.2006) (להלן – עניין נתיב בבית הדין הארצי), בג"ץ 5783/06 נתיב נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (20.11.06) (להלן – בג"ץ נתיב) וע"ע (ארצי) 712/06 ירון – המרכז הרפואי "שיבא" תל השומר [פורסם בנבו] (11.6.2007) (להלן – עניין ירון).
[63] פסקי הדין הנזכרים בה"ש 62 לעיל וכן פסק דינו של בית הדין האזורי בבש"א (חי') 1733/05 הממונה על תשלום הגמלאות – נתיב [פורסם בנבו] (5.7.2005).
[64] בש"א (חי') 1733/05 הממונה על תשלום הגמלאות – נתיב [פורסם בנבו] (5.7.2005).
[65] ה"ש 62 לעיל.
[66] שם, בסעיף 9 לפסק הדין.
[67] ע"ב (ת"א) 4579/05 מדינת ישראל, הממונה על הגמלאות – ירון [פורסם בנבו] (10.9.2006).
[68] עב"ל (ארצי) 27/03 המוסד לביטוח לאומי – אליאס [פורסם בנבו] (2.6.2004).
[69] ע"ע (ארצי) 212/09 סויסה – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (12.7.2010).
[70] ע"ע (ארצי) 614/09 עאטף – מדינת ישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] (26.1.2012).
[71] בסעיף 14(ב) לפסק הדין.
[72] ה"ש 50 לעיל.
[73] עם זאת, סעיף 51(א) לחוק קובע כי "המנהל [כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק – א.א.] רשאי, אם נתבקש וראה סיבה מספקת לכך, להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה לעשיית דבר, למעט המועדים להגשת ערר או ערעור לפי סעיפים 27 ו-29(ד)". הוראה זו התפרשה ככזו שאינה כוללת הסמכה של המנהל להאריך את המועד להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
[74] בעמ' 398 לפסק הדין.
[75] בר"מ 2340/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רמת השרון נ' וכט, פ"ד נז (3) 385 (2003) (להלן – עניין וכט). ראו גם: רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה, [פורסם בנבו] (7.10.2009), שם גם נקבע כי מכוח תקנה 528 לתקסד"א לא ניתן להאריך מועד להגשת ערר לוועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב – 1962; בר"מ 901/14 עבוד נ' עיריית חיפה, [פורסם בנבו] (6.7.2014) (להלן – עניין עבוד).
[76] ה"ש 33 לעיל.
[77] י' זמיר, השפיטה בעניינים מינהליים (1975), עמ' 13-14. ראו לעניין זה גם פסק הדין בע"ע (ארצי) 9953-11-13 אילוז – גולן [פורסם בנבו] (28.12.2015), הדן בהיקף הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.
[78] ראו למשל ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577 (1997).
[79] עב"ל (ארצי) 746/08 המוסד לביטוח לאומי – סאיג-אבוקסיס, [פורסם בנבו] (15.12.2009) (להלן – עניין סאיג-אבוקסיס); ע"ע (ארצי) 791/05 כץ – ספיר, [פורסם בנבו] (4.5.2006), בסעיף 5 לפסק הדין.
[80] ראו למשל דנג"ץ 5967/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כהן [פורסם בנבו] (14.4.2013), בסעיף 22 לעמדתו של הנשיא (בדימוס) א' גרוניס; בג"ץ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] (22.4.2009); בג"ץ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת ישי, פ"ד מ(1) 113 (1986).
[81] ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 12 (1999), בסעיף 28 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) א' ברק.
[82] ראו למשל, גז"ז (עב' ת"א) 1259-01-14 יהודאי – מדינת ישראל, המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת, [פורסם בנבו] (6.5.2014), מפי השופט דורי ספיבק; תל"א (עב' ת"א) 2289/10 ברכה – מדינת ישראל, החשב הכללי במשרד האוצר, [פורסם בנבו] (24.2.2013), מפי השופטת נטע רות.
[83] תקנות חיילים משוחררים (עבודה מועדפת), תשמ"ט–1988 ותקנות חיילים משוחררים (פטור חלקי משכר לימוד בהכשרה מקצועית), תשמ"ט–1988.
[84] ראו: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סמכות בית הדין לעבודה להאריך מועדים להגשה), התשס"ו – 2006, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סמכות בית הדין לעבודה להאריך מועדים להגשה), התשס"ט – 2009, וכן הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118) (הארכת מועדים), התש"ע – 2009.
[85] ק"ת 6856 מיום 13.1.2010, בעמ' 627-628.
[86] רע"א 4863/16 איי. די. איי. חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, [פורסם בנבו] בסעיף 6 לפסק הדין (4.8.2016) (להלן – עניין איי. די. איי.).
[87] שם, שם. עוד על הסמכות הטבועה ראו בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, פ"ד מח(2) 491 (1994), ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639 (1995), רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661 (1991).
[88] עא"ח (ארצי) 56/05 איתן – הילטון תל אביב בע"מ, [פורסם בנבו] (23.5.2005).
[89] בש"מ 2889/10 בן צור נ' עיריית הוד השרון [פורסם בנבו] (8.8.2010); בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (28.1.2008); בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (22.4.2009).
[90] דב"ע (ארצי) נג/9-95 גת - הבנק הבינלאומי הראשון, [פורסם בנבו] פד"ע כה(1) 552, 557 (1993). בהקשר של הארכת המועד בתחום של ביטחון סוציאלי ראו גם: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה, [פורסם בנבו] בסעיף 11 לפסק הדין (10.12.2013).
[91] חבקין ובן נון, עמ' 176 וההפניות שם.
[92] ע"ע (ארצי) 38789-10-15 פנאן – חברת מועדון הכדורסל מכבי תל אביב (1995) בע"מ [פורסם בנבו] (16.7.2017).
[93] שם, בעמ' 177 וההפניות שם.
[94] סעיף 4(1)(א) להנחיות 2002, שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית לעניינו של מר דולאני, קובע כי "בחישוב תקופת ההתיישנות, לא יובא בחשבון פרק הזמן שבו התעכב הטיפול בהגשת התביעה לביה"ד, בלשכה לסיוע משפטי שליד משרד המשפטים". ב-2014 תוקנו ההנחיות וסעיף 3(א) להנחיות 2014 קובע כי "בחישוב תקופת ההתיישנות, לא יובא בחשבון פרק הזמן שבו התעכב הטיפול בהגשת התביעה לביה"ד, בלשכה לסיוע משפטי שליד משרד המשפטים, בכפוף למגבלת הפיגור המירבי הנוסף" (הכוונה היא לחודש נוסף על התקופה הקבועה בחוק או בתקנות, כהגדרת המונח "פיגור מירבי נוסף" בסעיף 3 להנחיות 2014).