--- סוף עמוד 56 ---
ההפגנה. כך בפרט, כאשר ההפרעה מהווה, הלכה-למעשה, את מטרת ההפגנה, להבדיל מתופעת לוואי הכרחית שלה. במקרה שלפנינו, מדובר כאמור, בהפגנה שבועית למשך כשעתיים, שנעשית במרחב הציבורי, ושנחזית להיות על-פניה הפגנה שההפרעה בעטיה היא סבירה. ההפרעה לציבור התושבים המתגוררים בסמיכות לכיכר גורן אינה מטרת ותכלית ההפגנה, אלא היא נגזרת הגיונית ומתוחמת בזמן שלה. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הטענה כי יש להטיל מגבלות על ההפגנה בשל "ההפרעה" או "המטרד" למרקם החיים הפסטורלי והשלו סביב כיכר גורן. לא למותר לציין כי ככל שההפגנה יוצרת מטרד, רעש או לכלוך, כזה או אחר, נראה עדיף כי הפעולה שתינקט לשם הפחתת או הסרת המטרד תהא קשורה במישרין לרעש או ללכלוך; כך, מוטב שהטלת המגבלות היחסיות על ההפגנה תתמקד בתנאים כגון מגבלה על זמן ועוצמת הרעש או על איסוף הלכלוך, ולעומת זאת לא תתמקד בתנאים העוסקים במיקום ההפגנה או במספר המפגינים.
16. אשר לזכות לפרטיות; אין חולק כי מדובר בזכות חוקתית בהיותה מנויה בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם אין חולק על מעמדה הרם של זכות זו, או על האפשרות לאזן אותה עם הזכות לחופש הביטוי. יחד עם זאת, אני סבור שיש להיזהר מלקבל על נקלה טענות הנשענות על הזכות לפרטיות בכל הקשור להפגנות מהסוג שלפנינו. יש להיזהר מלטשטש את קו הגבול בין "הפרעה למרקם החיים" לבין "פגיעה בפרטיות". ודוק, הפסיקה הכירה אמנם באפשרות שלפיה הזכות להפגין תיסוג מפני הזכות לפרטיות במסגרת האיזונים החלים על הפגנות. יחד עם זאת, עיקר המקרים שבהם נערך איזון בין הזכות לחופש ההפגנה לבין הזכות לפרטיות עסקו במצבים של הפגנה או משמרת מחאה למול ביתו של אדם מסוים – לרוב איש ציבור – שההפגנה כוונה במישרין לטריטוריה הפרטית שלו. הפסיקה קבעה, שהפגנה בנסיבות אלה מהווה ניסיון בלתי לגיטימי להפריע לאדם מסוים, כדי להפעיל עליו לחץ ולהשפיע על פועלו. במקרים מסוג זה, נקבע כי אין לאפשר חדירה מכוונת לרשות היחיד והטרדה שלו ושל בני משפחתו בחייהם הפרטיים. העליונות של הזכות לפרטיות בנסיבות אלה במסגרת האיזונים החוקתיים עשויה לנבוע מתוך ההכרה בכך שקיומה של האסיפה וההפגנה במפתן דלת ביתו של אדם, כשכל עיני המפגינים פקוחות וממתינות לו כ"משחרות לטרף", לא תאפשר לו לממש את זכותו לפרטיות שכן אין הוא יוכל למצוא את מקומו השקט, ולקיים את זכותו "להיעזב לו לנפשו" (פרשת דיין, פסקה 38; בג"ץ 729/09 ארגון "הלב היהודי" ע"י יוסף ליבוביץ' נ' ניצב דוד צור, [פורסם בנבו] פסקה 7 (7.2.2007); וכן ראו ניתוח רחב, מפורט ועדכני בפסק הדין שניתן לאחרונה ביחס להפגנות שביקשו חלק מהעותרים שלפנינו לקיים בסמוך ליד ביתו של היועץ המשפטי
--- סוף עמוד 57 ---
לממשלה: בג"ץ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (27.4.2017) (להלן: העתירה הקודמת)).
17. להבדיל מכך, בענייננו טענת הפגיעה בפרטיות מועלית על ידי תושבים המתגוררים בסמוך למקום שבו נערכת ההפגנה. אין טענה כי ההפגנה מכוונת דווקא לטריטוריה או למרחב הפרטי של מי מהם, כדי להפעיל לחץ בלתי לגיטימי, אלא הטענה היא כי הפגיעה בפרטיות נובעת מניה-וביה מעצם העובדה שהם מתגוררים בסמוך למקום ההפגנה. בנסיבות אלה, אינני סבור כי הבסיס העיוני להכרה בזכות לפרטיות – כפי שהוכר ביחס להפגנות ליד ביתם של אנשי ציבור (וגם בענייננו) – ממשיך לחול ולהיות רלבנטי באותו האופן. בניגוד למקרה שבו הפגנה מכוונת למרחב הפרטי של אדם מסוים במטרה להפעיל עליו לחץ, הרי שכאשר מדובר בהפגנה שאינה כזו מצב הדברים שונה בתכלית. הפגנה "רגילה" שנערכת במרחב הציבורי אינה מכוונת לטריטוריה הפרטית ולמרחב האישי של מי מהמתגוררים בסמוך למקום. לכן, ספק אם ראוי לראות בהפרעה הנגרמת למי שמתגורר בסמוך למקום ההפגנה כפגיעה בזכות לפרטיות. זאת ועוד, אף אם נניח שמדובר בפגיעה בזכות, דומה שמדובר בפגיעה קלת ערך בלבד אשר מצויה בשולי-שוליה של הזכות. לאמור, בענייננו, בלי לזלזל בהרגשתם הסובייקטיבית של התושבים הגרים בסמיכות לכיכר גורן, אין לקבל את טענתם כי נפגעת זכותם לפרטיות, להבדיל מהפרעה לאורח חייהם השקט והשלו. יוזכר ויודגש כי העתירה דנא אינה עוסקת עוד בזכות לפרטיות של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט ובני משפחתו, כאשר עניין זה – השונה בתכלית מענייננו – הוכרע זה מכבר בעתירה הקודמת.
18. לגבי "הזכות לחופש התנועה" ו"מניעת סיכוני תעבורה" – הזכות לחופש התנועה אף היא זכות חוקתית, ואכן יש מקרים שבהם פגיעה בה תצדיק להטיל מגבלות על חופש הביטוי במסגרת האיזונים החוקתיים. ההכרעה באיזון בין הזכויות המתנגשות בהקשר זה תלויה בהערכת העוצמה של הפגיעה בכל אחת מהזכויות. במקרה דנן, דומני כי הפגיעה הנטענת בזכות לחופש התנועה נחזית להיות קלת ערך. המפגינים הצהירו כי יעשו כל מאמץ על מנת שההפגנה לא תכלול חסימה של כבישים וצירי תנועה. מניעת התנועה מהולכי רגל וחסימות הכבישים כפי שהוצגו לפנינו בדיון והובאו לעיוננו בתגובת המדינה הינן מניעות וחסימות יחסיות וזניחות בלבד, הן במישור הזמן והן במישור המרחב. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש בסיס לטענת המשטרה כי הזכות לחופש התנועה נפגעת באופן שמצדיק להטיל מגבלות דרסטיות על מספר המפגינים או על מיקום ההפגנה. יוער, כי אף שבחלק מהצילומים שצורפו
--- סוף עמוד 58 ---
לתגובת המדינה (מש/2) ניתן לראות מפגינים העומדים על מקטע כביש מסוים הסמוך לחנויות הנמצאות בכיכר גורן, באופן שאכן מפריע לפרקים לתנועה, הרי שבחלק ניכר מהצילומים ניתן להיווכח שאין מדובר כלל במניעה ממשית, כאשר כלי רכב יכולים לנסוע במקום גם תוך כדי ההפגנה. לנוחיות הקוראים, אף הם יוכלו להיווכח ולהתבונן באחד מהצילומים שצורפו לתגובת המדינה (מש/2):