38. בעת שהתקרבו מצד מערב ראו "אור אדום מוקרן כלפי השמים הבוקע מעל לוחות האסכורית בחלק הדרום מערבי של המפעל". הוא מוסיף כי עלו מהכביש על השטח החולי ממערב למפעל כשהם בכבאית, הוא דיווח הגעה ואז ירד מהכבאית. את שאירע לאחר מכן הוא תאר כך:
"ירדתי מהכבאית, טיפסתי על הגדר באזור השער המערבי (הסגור), ונכנסתי לבדי לתוך חצר המפעל. זיהיתי בתוך החצר אש משמעותית בצד הדרום מערבי של החצר בצמוד לגדר המפעל בצד הדרומי של המפעל, ובסמוך למבנה בטון מלבני.
חצר המפעל היתה עמוסה בחביות ומיכלים של חומרים, לרבות בצמידות למבנה המרכזי של המפעל, וכן היו בחצר המפעל גם שתי משאיות.
הוריתי לדודו לפרוש לי קו קצף במטרה להתחיל בכיבוי. דודו כבר העביר לי את קו הקצף. אציין כי לא ניתן היה להפעיל את תותח הכבאית בהיותה בצד המערבי, לאור הפרש הגבהים, העדר הגישה, העובדה שהפעלת התותח הייתה מחסלת את תכולת הכבאית באופן מיידי בעמדה לא מתאימה לבצע
--- סוף עמוד 15 ---
כיבוי, כמו גם העובדה שבצד המערבי, בשטח הפתוח לא היו הידרנטים כלשהם.
מיד כשנכנסתי לחצר אירעה התפוצצות ראשונה של חביות חומרים, והאש החלה להתפשט במהרה. הודעתי לתחנת באר שבע כי מדובר באש רצינית ושיש לשלוח תגבורת.
בשלב זה הופיע מולי בחצר אדם מבוגר שנראה סהרורי ומנותק לגמרי מהמציאות, שהתברר לי כי הוא השומר של המפעל.
שאלתי אותו "איפה המפתחות?" "איפה בעל הבית?" והוא ענה במבטא רוסי כבד "אין מפתחות".
אציין כי השומר לא החזיק מטף, לא הזכיר מטף, ולא עשה שום ניסיון לכבות את האש, וגם לא סיפר על כך שניסה לכבות את האש קודם לכן.
בעת הזו ארע פיצוץ נוסף והאש התגברה, והרגשתי שהן השומר והן אני נמצאים בסכנת חיים.
לפיכך, אחזתי בשומר, התחלתי לרוץ איתו לצד המזרחי של המפעל (חזית המפעל הפונה לרחוב חנית קיקוס), והוצאתי את השומר החוצה דרך שער הולכי הרגל שנמצא ממול מבנה המפעל, משמאל לשער כלי הרכב.
טרם הימלטותי עם השומר מהאש המתגברת בחצר הוריתי לדודו להעביר את הכבאית לצד המזרחי של המפעל, שם נמצא השער הראשי של המפעל ואין הפרש גבהים. תכננתי להיכנס עם הכבאית דרך השער המזרחי אל חצר המפעל לעמדה שתאפשר כיבוי. אדגיש שוב כי לאור התגברות האש וסכנת החיים המיידית לא ניתן היה להישאר לבד עם קו קצף בתוך החצר כשהכבאית ממוקמת בצד המערבי וגם לא היתה שום תועלת בכך..."
39. בהמשך התצהיר מתאר פרידמן שהשומר אמר שאין לו מפתח לשער ולכן מיכאלי, שהגיע עם הכבאית לצד המזרחי, החל לנסות לנסר את השער, ובמקביל הוא התחבר להידרנט שמצוי ברחוב כדי לאפשר הספקת מים רציפה. הוא דיווח בקשר כי מדובר בשריפה גדולה מחוץ למפעל וביקש תגבור. לדבריו, באותו שלב ארעה התפוצצות גדולה, שבעקבותיה האש התפשטה עוד יותר לכל עבר ואף החלה לשרוף את שתי המשאיות שעמדו בתוך חצר המפעל. משלא נותר זמן לפרוץ את שער המפעל, ולאור התפשטות האש, החליט להסלין קצף עם התותח שבגג הכבאית, ולשם כך הוזזה הכבאית כדי להגיע לעמדה טובה יותר. באותו שלב, לדבריו:
"אירע פיצוץ אדיר שכמותו לא שמעתי מעודי, ובבת אחת התפשטה האש בכל רחבי מתחם המפעל וכן לעבר הרחוב והכבאית. המפעל כולו בער בשלב זה, כולל מבנה מהמפעל והמשרדים."
--- סוף עמוד 16 ---
40. לדברי פרידמן אינו זוכר אם נפל מגג הכבאית מעוצמת הפיצוץ וההדף או שקפץ ממנה, אך הכבאית כבר בערה והוא מיהר לשלוף את מיכאלי שישב בתוך הכבאית. שניהם נמלטו.
41. פרידמן נחקר חקירה נגדית על תצהירו בבית המשפט (ישיבה מיום 30.6.16, החל מעמ' 486). הוא הסביר בכל הנוגע לרישום ביומן האירועים כי זה נעשה על בסיס דיווח טלפוני, ונרשם כאשר הרישום הידני שמתנהל בתחנת אופקים נרשם לאחר סיום האירוע (עמ' 491).