פסקי דין

תא (י-ם) 207-09-10 דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד לבטחון פנים- רשות ארצית לכבאות - חלק 2

22 אוקטובר 2017
הדפסה

ב. הימנעות מהזנקת מלוא הכוחות הנדרשים מיד לאחר קבלת ההודעה על שריפה בחצר המפעל, מפעל לחומרים מסוכנים ודליקים, והזנקת צוות קטן מתחנת אופקים תוך המתנה של פרק זמן ארוך ובלתי סביר עד להזעקתם של כל הכוחות. כתוצאה מכך כוחות הכיבוי המלאים הגיעו באיחור, ובשל כך נמנע כיבוי האש או צמצום הנזק;

ג. חוסר המעש מצד הכבאים בשלב המאוחר יותר של השריפה, ובהמשך לאותו חוסר מעש, התרשלות בהסלנה (התזת סילון, מאחר והצדדים העדים והמומחים השתמשו בביטוי זה ננקוט בו גם אנו) של מים ולא קצף או חומרים מעכבי בעירה לעבר האש – צעד שרק החמיר את הנזקים למפעל.

5. התובעים טוענים כי הכבאים התרשלו (הם מפנים גם טענות נוספות אך אלה המרכזיות), וכן כי הנזקים שנגרמו להם הם תוצאת אותה התרשלות, ומכאן נובעת טענתם לחיוב הנתבעות בפיצוי עבור ההפסדים שנגרמו להם. הפסדים אלה כוללים את אבדן המלאי, הציוד, המבנה, הרווחים הצפויים וכן שיפוי על הוצאות מוגדלות שהוציאו לרכישת מלאי, לשכר דירה ועלויות נלוות שנגרמו בעטיה של השריפה.

6. הנתבעות, הרשות והפניקס, טוענות להיעדר אחריותה של הרשות לנזקי התובעים. לטענת הנתבעות, שני הכבאים, פרידמן ומיכאלי, פעלו בשלב הראשון של האירוע כנדרש; הזעקת הכוחות הייתה מהירה ובהתאם להנחיות, ונעשתה מיד כשהתברר שהאש אחזה במפעל ולא מצויה מחוץ לו, וכך גם הטיפול בשריפה בהמשך הדברים.
7. עוד מצביעות הנתבעות על כך שמדובר היה בשריפה משתוללת במפעל לחומרים מסוכנים שיצרה סיכון חיים ממשי לכבאים ולתושבי הסביבה, אך הסבה רק פגיעה לרכוש. לכן, כך הנתבעות, נקודת המוצא לבחינת התנהגות הכבאים אינה יכולה לדרוש מהם לסכן את חייהם ואת חיי התושבים בסביבה כדי להציל רכוש, שלא בוטח בסכום הנדרש מטעמי חיסכון.

8. נדבך מרכזי בטענת הנתבעות הוא האופן השונה שבו הן רואות את היקף האש החל מהשלבים המוקדמים של ההתרחשויות. לדידן של הנתבעות, המדובר היה באש חזקה
--- סוף עמוד 3 ---
שאחזה בכל חלקי המבנה והמפעל והשתוללה מיד מתחילת השריפה, ולכן הפעולות שננקטו לא היו רשלניות, ומכל מקום, לא היה בפעולות אחרות, ככל שייקבע שהיה מקום לנקוט אותן, כדי להביא לתוצאה אחרת, שכן דינו של המפעל נחרץ ממילא מרגע שפשטה בו אש, וזאת בהתחשב בתכולתו, במבנה הטופוגרפי של חצר המפעל, ובעיקר הדרך הרשלנית והמסוכנות, שבה אוחסנו המלאי והציוד. טענה זו מביאה את הנתבעות למסקנה כי לא הייתה כל התרשלות מצד הכבאים, ולחלופין, כי אין קשר סיבתי בין התרשלות הכבאים, ככל שהייתה, לבין הנזק.

עמוד הקודם12
3...62עמוד הבא