126. נוכח ממצאים עובדתיים אלה נבחן בהמשך הדברים את שאלת האחריות.
השלב השני של האירוע – מצב האש, הסלנת מים או קצף, מעשי הכבאים
127. כפי שציינתי לעיל, אשר לשלב השני של האירוע, מצאתי כי לא נדרשת הרחבה לגביו ועל כן אתייחס לדברים בקצרה. השלב השני של האירוע מתחיל למעשה עם הגעת כוחות הכיבוי הנוספים למקום לאחר שריפתה של הכבאית הראשונה, אירוע שקבעתי לעיל שהתרחש לאחר השעה 00:20. עיקר טענות התובעים הוא כי על האש הוסלנו מים ולא קצף וחומרים מעכבי בערה וכן כי לא נעשה מספיק לכיבוי האש.
128. בהינתן הממצאים העובדתיים לגבי מצב האש בשעה 00:15 – 00:20, הרי ששריפת המפעל כליל הייתה מתרחשת גם אם היו ננקטות פעולות אחרות, ואיני רואה צורך להידרש למחלוקת העובדתית בדבר השימוש במים או בקצף. אזכיר בקצרה כי המומחה מטעם התובעים, מר משה ריבק, אמר כי אין לדבר כל משמעות, וכי דינו של המפעל החל מאותו שלב של שריפת הכבאית היה כליה:
"כב' השופט: השאלה אם בכלל כל זה לא מיותר, אם אני מבין ממך נכון, ברגע שהכבאי הראשון לא עשה את מה שאתה חושב שהוא
--- סוף עמוד 42 ---
היה צריך לעשות, הוא למעשה גזר את דינו של המפעל הזה ל(כ)לייה, לא.
ת. לטעמי כן.
ש. כבר אז.
ת. אין לי ספק.
...
כב' השופט: אם אני מבין ממך נכון, ז"א מה שלא היו עושים כבר בשלב שלאחר מכן. התוצאה של השריפה כבר היתה שם... ההנחה היא שהמפעל הזה היה מסיים את חייו באופן מלא או כמעט מלא, זה מה שאתה אומר לנו שהפעולה הראשונה קריטית.
ת. קריטית.
כב' השופט: היא הקריטית כאן.
ת. בהחלט."
(עמ' 423-424)
129. עמדה זו, המקובלת עלי במלואה, עולה בקנה אחד עם הראיות ואיני רואה צורך להרחיב בה. מכאן, שנוכח לוח הזמנים אין צורך להידרש לשאלות האחרות ובהן קצב הגעת הכוחות ודרך הפעולה של הכבאים בהמשך האירוע.
מצב המפעל עובר לשריפה
130. טרם הדיון בשאלת האחריות נדרשת לכאורה קביעה עובדתית בשאלה נוספת, והיא, מצב המפעל עובר לשריפה. לטענת הנתבעות כמויות המלאי והציוד, דרך אחסונן והיבטים נוספים של התנהלות התובעים תרמו לקרות הנזק.
131. בעניין זה אכן, כפי שטענו הנתבעות, ניתן ללמוד על תכולת החצר מהתמונות. תכולה זו כללה חביות, קוביות, ומכלים רבים שאוחסנו בחצר המפעל. עוד נלמד מתוך עדותם של קוגן ובלן על רכישת מלאי נרחבת במהלך השנה, כחלק ממדיניות החברה לצמצם את היקף המלאי בסוף השנה. מלאי זה, כעולה מתוך הראיות, נערם ברחבי חצר המפעל.