132. אלא שכפי שיפורט להלן, אני נכון להניח כטענת הנתבעות כי המלאי והציוד במפעל אוחסנו באופן רשלני, מבלי שננקט מיגון יעיל ונכון מפני אש. אך גם בהיבט זה, כמו באשר לדרך פעולת הכבאים בהמשך האירוע, אין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין דרך האחסון. ככל שנקודת המוצא לקביעת האחריות היא כי ניתן היה לכבות את האש באותו פרק זמן שבו עמד פרידמן מולה והיקפה היה כפי שנקבע, הרי שככל שכך היה נעשה, ממילא הנזק היה מזערי. משהדבר לא נעשה, ודין המפעל היה לכליה, כך או כך, אין צורך להידרש לשאלה מה היה קורה בתסריט עובדתי אחר ועד כמה העצימה דרך האחסון את היקף האש, שכן בכל מקרה לא דרך האחסון תרמה לאובדנו של המפעל, אלא האש שהייתה מכלה אותו בכל מקרה. נוכח עמדתי זו, איני נדרש לקביעת ממצאים מדויקים יותר לגבי מצב המפעל אף שאכן יש ממש בטענות הנתבעות בהקשר זה.
--- סוף עמוד 43 ---
האחריות, הקשר הסיבתי והאשם התורם
133. הדיון בשאלה זו מתמקד כאמור באחריותה של הרשות, כמי שבאה בנעליו של איגוד הערים לשאת בנזקי השריפה, כאשר לצדה של שאלה זו נדרש דיון בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות, ככל שהייתה, לבין הנזק שנגרם ואשמו התורם של הניזוק. כפי שציינתי בפתח הדברים, נוכח הממצאים העובדתיים הרי שממילא הדיון בשאלות אלה יכול להיות קצר יותר, ולא נדרשת בחינה של רבות מחוות דעת המומחים שהובאו ונשענו על תסריט עובדתי שונה.
134. אשר להתרשלות מחלקים התובעים את טענותיהם, כאמור, למספר היבטים ואולם נוכח קביעותי לעיל יש לדון רק באחת מתוך הטענות, שכן כפי שציינתי לעיל, מצאתי כי החל משעה 00:15 ולכל המאוחר משעה 00:20 היה מצב האש כזה שממילא לא ניתן היה להציל עוד את המפעל, ואף אם הכבאים היו פועלים אחרת, לא היה הדבר מביא לתוצאה שונה.
135. יש אפוא לדון בשאלות הבאות:
א. האם צוות הכיבוי הראשון, ובעיקר פרידמן, התרשל שעה שלא פעל לכיבוי האש בעת שפרידמן היה מצוי בחצר המפעל, עם קו הקצף בידו, ממתין לחיבור משך פרק זמן של שתי דקות בעת שהאש הייתה בהיקף של 3 X 3 X 3 מ'.
ב. האם יש קשר סיבתי בין ההתרשלות, ככל שהייתה, לבין הנזק שנגרם למפעל. בהקשר זה עולה גם השאלה האם הנטל להראות את היעדרו של קשר סיבתי אינו עובר לנתבעות.
ג. האם יש להטיל על התובעים אשם תורם – בהינתן שאלת הקשר הסיבתי בהיבט זה, עד כמה התרשלותם של התובעים על היבטיה השונים תרמה היא לנזק.