בחינת פעולת צוות הכבאים
136. כפי שנקבע, פרידמן ניצב בשעה 00:07-00:08 לערך כשהוא בתוך חצר המפעל עם קו קצף בידו, ממתין לחיבור המשאבה למקור מים וקצף בכבאית, בעת שהאש, זמן קצר לפני כן, היא בהיקף 3 X 3 X 3, וכעת אולי בהיקף מעט גדול יותר. בהינתן נתון עובדתי זה הייתה עמדתם של כל המומחים, ואף של העדים שבאו מטעם הנתבעות, שבנקודת הזמן הזו פרידמן היה חייב לפעול ולהתחיל בהסלנת הקצף אל האש, תוך הדגשת חשיבות ממד הזמן בכיבוי אש:
--- סוף עמוד 44 ---
א. גבאי העיד כי "כל שנייה חשובה" (עמ' 689), וכי קו הקצף "אמור לעשות את העבודה" כאשר מדובר באש בשטח של 3X3 (עמ' 688). תשובותיו באשר לאפשרות שפרידמן היה בתוך החצר עם קו הקצף בידו (כפי שקבעתי) מדברות בעד עצמן:
"עו"ד אטיאס: ... תסכים איתי שאם היית יודע שהוא בפנים עם קו קצף מוכן בשריפה של 3 על 3 היית אומר לו כן, נכון, זה מה שצריך לעשות כבאי לא?
ת. אם אורן נמצא בתוך המפעל בשטח, והוא עם קו קצף פעיל, סביר להניח שאורן היה צריך לעבוד ולכבות את השריפה עם הוא יכול.
ש. זה מה שאתה מצפה מכבאי?
ת. זה מה שאני מצפה..." (עמ' 672).
בהמשך העדות היה גבאי אף נחרץ יותר באמרו:
"ת. תראה אם אורן פרידמן היה נכנס עם קו קצף, לא היה שום סיבה בעולם שאורן יעזוב את השטח שהוא נמצא בו כי יש כבר קו קצף, ולכן אורן לא היה עם קו קצף, כי אם הוא היה עם קו קצף הוא היה פועל... אני מאמין שאורן לא היה עם קו קצף בתוך המפעל..." (עמ' 714-715)
ב. ביטון, הגורם הבכיר מטעם איגוד הערים באירוע, אישר גם הוא בעדותו את המובן מאליו: "כל דקה חשובה" (עמ' 507).
ג. דודו כהן, איש רשות הכבאות לשעבר, שהעיד מטעם התובעים, והיה חבר ועדת הבדיקה החזיק גם הוא בגישה זו ואמר:
"ככה קצב התפשטות האש קובע. הכבאי, אצלנו המלחמה זה זמן, זאת אומרת מרגע שאת מקבלת את ההודעה את צריכה כמה שיותר מהר להגיע לשריפה, לא כי אנחנו מפחדים מהאש, כי זה מאוד מאוד קובע תוך כמה זמן יש לנו מגע עם האש, עכשיו ליצור מגע עם האש, זה לא להסתכל עליה. זה ליצור מגע עם האש, יש לי נשק וצריך להפעילו אותו..." (עמ' 50)
במהלך עדותו, כאשר התבקש דודו כהן להתייחס לדרך פעולת צוות הכבאות, הוא הגדיר אותה כ"הנשק טעון אבל לא יורה" (עמ' 31) וכאשר נתבקש להסביר הוא השיב: "אני לא רואה פה יצירת מגע עם האש בכלל עם חומר כיבוי..." (עמ' 31) ובמקום אחר אמר: "בשבילי אש זה אויב, וצריך להשמיד. אנחנו נכנסים בהם עד הסוף" (עמ' 48).