154. במשפט המשווה ניתן לראות את הגישות השונות:
--- סוף עמוד 50 ---
א. באוסטרליה מקנה החוק לרשויות הכיבוי חסינות חלקית מפני תביעות נזיקין, ומטיל אחריות רק במקרים של "רשלנות רבתי". כך למשל, במדינת קווינסלנד ניתן להטיל על רשויות כיבוי אחריות נזיקית כאשר הפרו את חובתן החוקית כלפי הציבור, וכאשר במהלך פעולות הכיבוי ביצעו מעשה או מחדל שחורג באופן קיצוני מגדר שיקול דעת מקצועי סביר (ר' למשל הדיון בעניין Civil Liability Act 2003 (Qld) s 36, Hamcor Pty Ltd v Queensland [2014] QSC 224 (1 October 2014), שבו נתבעה נזיקית רשות הכבאות בגין שימוש בחומר כימי לכיבוי שריפה שזיהם את אדמתו של התובע בתוך Justin Bell-James; Kit Barker, Public Authority Liability for Negligence in the Post-IPP Era: Sceptical Reflections on the Policy Defence, 40 Melb. U. L. Rev.1, 45 (2016), 28-29). עם זאת, המבחן שנקבע, שנתון לפרשנות רחבה, הביא להתמשכות הליכים ופיצוי לא עקבי של ניזוקים, ובשל כך נמתחה עליו ביקורת והוצע לעבור למשטר של אחריות נזיקית רגילה (שם, עמ' 44-45).
ב. בבריטניה קובעת ההלכה כי כבאים יחויבו לשאת בפיצוי על פעולות כיבוי רשלניות שנקטו וגרמו לנזק לרכוש. עם זאת, האחריות סויגה למקרים בהם התרשלות הכבאים גרמה להחמרת המצב הקיים, אך לא בנוגע לרשלנות בכיבוי השריפה המקורית שלכיבויה הוזעקו. גם בהתקיים נסיבות אלה, לעיתים יימנע בית המשפט מלהטיל אחריות כשהוא סבור שאין לעשות כן משיקולי מדיניות (Digital Equipment Company Limited v Hampshire County Council [1997] .EWCA Civ 1247, Hartshorne & Smith, pg. 503, Douglas Brodie, Public Authority Liability: The Scottish Approach, 11 Edinburgh L. Rev. 254, 254 (2007), Anna , Duty of Care Cases are Really about Giving the Defendant an Immunity against Liability in Negligence - Discuss, 2004 Inter Alia 38, 40 (2004) (להלן: Brodie)). עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת מגמה להרחבת היקף האחריות הנזיקית על רשויות הכיבוי על ידי הרחבתו של סטנדרט הזהירות המוטל עליהן (ר' Lauren O'Sullivan, Money for Nothing and Cheques for Free: Negligence and the Perceived Compensation Culture, 2 UK L. Student Rev. 74 (2014)).
ג. בסקוטלנד לא אומצה ההלכה הבריטית, אלא נקבע הסטנדרט המקובל לדיון ברשלנות מקצועית, ולפיו על רשויות הכבאות מוטלת אחריות לכבות את האש
--- סוף עמוד 51 ---
שבגינה הוזעקו לוחמי האש, ולהבטיח כי לא תתלקח מחדש, וכאשר התרשלו בכך תחויב רשות הכבאות גם כאשר לא גרמה לנזק נוסף. חובה זו חלה כלפי בעלי ומחזיקי הנכס. מתוך רצון שלא להרחיב יתר על המידה את אחריות רשויות הכיבוי, באופן שיהפוך אותן למטרה קלה לתביעות נזיקיות, נקבע כי תוטל אחריות רק כאשר כוחות הכיבוי בשטח חרגו משיקול הדעת שהוקנה להם בחוק, אך משקלה של דרישה זו פחתה במהלך השנים. הנחת היסוד היא שמרגע שכוח הכיבוי תפס פיקוד על ניהול האירוע בשטח, תחול עליו חובה לטפל בשריפה באופן מקצועי, שכן בעלי הנכס תלויים באופן בלעדי בשירותי הכבאים בכדי למנוע נזקי שריפה לנכסיהם. חובת רשויות הכיבוי תגדל בהתאם לחומרת האירוע והיקפו. למרות זאת, לאחרונה סייג מעט בית המשפט מגמה זו, במקרים בהם לא כובתה האש כראוי והשריפה ניצתה מחדש, מתוך רצון שלא לרפות את ידי הכבאים ולפנות למגמה של ההלכה האנגלית (Burnett v Grampian Fire and Rescue Services [2007] CSOH 3, 2007 SLT 61, Brodie, pg. 254-255, Roddy Macleod, Has fire service liability been extinguished in Scotland, 2 Jur. Rev. 6-7 (2016) at http://www.terrafirmachambers.com/articles/HasFireServiceLiabilityBeenExtinguishedinScotland.pdf).