ד. בקנדה מוקנית חסינות חלקית לרשויות שהתרשלו במהלך מילוי תפקידן, ובכלל זה, רשויות הכיבוי. כך למשל, במדינת קולומביה הבריטית מוטלת אחריות רק בגין "רשלנות רבתי", ובמדינת נונאוואט מוטלת אחריות רק על החלטות שהתקבלו בחוסר תום לב. ככלל הנכונות להטיל אחריות גדלה כאשר מדובר ברשלנות בעת תפקוד בשטח, אך לעיתים מוגדרת ההימנעות מפעולה בשטח כהחלטת מדיניות שבמסגרת שיקול הדעת הלגיטימי של הרשות. מדיניות זו נובעת מגישת המשפט המקובל המטילה על רשויות ציבוריות אחריות מופחתת בנזיקין, בכדי לאפשר להן מרחב לקבל החלטות מורכבות לשם קידום טובת הציבור. על מצב זה נמתחה ביקורת, ונטען כי הוא מביא להרתעת חסר ומונע מהרשויות להשקיע משאבים במניעה ובאזהרה של הציבור קודם להתרחשות הנזקים, ומלבטח את עצמן כראוי מבעוד מועד (Anderson et al. v. Manitoba et al. MBQB 255, 2014, Jonathan Raikes, Gordon McBean, Resposibility and liability in emergency mangment to natural disasters: A Canadian example, 16 International Journal of Disaster Risk (Review. 12-18 (2016).
155. הנה כי-כן, אף שיש מדינות שבהן מוטלת אחריות מופחתת ומסויגת על רשויות הכיבוי, בין אם מתוך הכרה במורכבות פעולות הכיבוי ובין אם מתוך חשש להרתעת יתר והצפה של תביעות כנגד הגופים העוסקים בכיבוי אש, נשמעת ביקורת רבה על יישומה של
--- סוף עמוד 52 ---
מדיניות זו, ועל חוסר האחידות והרתעת החסר שהיא גורמת, ובשנים האחרונות ניכרת מגמה מרחיבה יותר (לניתוח כלכלי של החסינות מחיוב בנזיקין לגופים העוסקים בהצלת חיים ובהם לוחמי אש ר' Gerrit De Geest, Who Should Be Immune from Tort Liability?, 41 J. Legal Stud, 291 (2012)).
156. בישראל, הדין אינו מגדיר אחריות מופחתת או חלקית לגופים העוסקים בכיבוי אש, כשם שאין אחריות כזו לגורמים צבאיים ולמשטרה, והמבחנים שאותם יש להחיל הם המבחנים הקבועים בדיני הנזיקין, הבוחנים את הסטייה מסטנדרט זהירות סביר תוך החלת ממדים סובייקטיביים על המבחן האובייקטיבי בהתחשב במכלול נסיבות המקרה.
157. העמדת דרך הפעולה של צוות הכיבוי הראשון שהגיע למקום במבחנים אלה אינה מאפשרת אלא להטיל אחריות על הרשות, ולדידי מידת ההתרשלות היא כה חמורה שנראה שהיה מקום להטילה גם במשטר של אחריות מופחתת. אכן, לעיתים קיים קושי עם ניתוח פעולה מהירה תחת אש, שמבוצעת בלחץ, בתוך מפעל המאחסן חומרים מסוכנים ודליקים אלא שמדובר במי שהטיפול באש הוא המיומנות הנדרשת ממנו, לכך אומן ולכך הוכשר, אף אם מדובר במקום שפעולת הכיבוי בו עלולה להעמיד בסיכון את הכבאים. לכך בדיוק מאומנים הכבאים וזה תפקידם.
158. בחינת הדברים שאמרו העדים והמומחים אינה מותירה לספק כי לדעת כולם, צריך היה לנהוג אחרת באותן נסיבות, וההימנעות מפעולה כזו הייתה בגדר הפרה של חובות הזהירות המוטלות על איגוד הערים, כגוף שאמון על כיבוי שריפות שניתן לכבותן, כל עוד אפשר לעשות כן. כפי שתיארתי לעיל, המומחים ואף אנשי הרשות, היום ואז, ובהם גבאי, דודו כהן, אפרים מערבי, משה ריבק ואחרים היו תמימי דעים כי כאשר אורן פרידמן היה מצוי מול האש עם קו הקצף בידו, הוא היה חייב לעשות בו שימוש. יותר מכל לימד חוסר האמון של גבאי, קצין החומרים המסוכנים של המחוז, והכבאי הבכיר באירוע במרבית הזמן, בכך שתסריט עובדתי כזה אפשרי, עד כמה ההתרשלות במקרה זה הייתה חמורה. ההימנעות מאותה פעולה מתבקשת היא הפרה של חובות הזהירות המוטלות על הרשות, ומכאן נובעת המסקנה כי התרשלה.
הקשר הסיבתי, העברת הנטל בשל נזק ראייתי
159. כפי שתיארתי לעיל, המסקנה בעניין זה ברורה, ומתוך העדויות נלמד כי בשל מצב האש באותו זמן ניתן היה לכבותה. אם כך היה נעשה, הרי שלא היה נגרם נזק או לכל היותר היה נגרם נזק מזערי. על יסוד הניתוח שעשו המומחים, כפי שפרטתי לעיל, קם הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין ההימנעות מלפעול לבין התוצאה, ואיני רואה צורך להרחיב בדיון על כך.
--- סוף עמוד 53 ---
160. עם זאת, מאחר והצדדים נדרשו גם לשאלה הנזק הראייתי והעברת נטל הראיה, אדון בכך בקצרה. בענייננו, כפי שטענו התובעים, המידע היה מצוי בידי הנתבעות ואנשי איגוד הערים סגרו את השטח ומנעו גישה אליו. לא זו אף זו, איגוד הערים דאג למינוי ועדת בדיקה, הציב בה שני כבאים מיומנים אך הורה לה להסיט את עיניה מבחינת המקרה עצמו ולהתמקד בכבאית (בלשונו של אחד מחברי הבדיקה – "כך הורה המלך..."). קמה אפוא טענה לנזק ראייתי הנובע מכך שצד, שהמידע מצוי ברשותו, והוא בעל הסמכות והיכולת לחקור, חוקר רק היבט בודד של האירוע ונמנע מלחקור היבטים אחרים שלו, ובכך שולל מן הניזוק את האפשרות לקבל מידע שהיה יכול להיות זמין באותה עת רק לצוות הבדיקה שהקים מנהל איגוד הערים.