ד. אחריות העירייה בשל אי קיום סמכויות הפיקוח הקשורות אישור מכבי אש- הפניקס טוענת כי הוכח שלא היה לדנבר אישור כיבוי אש תקף, אך למרות זאת העירייה לא ביטלה את רישיון העסק זאת ולא סגרה את המפעל.
--- סוף עמוד 57 ---
ה. אחריות העירייה בשל היעדר הספקת מים נאותה - עוד טענה שטוענת הפניקס עניינה באספקת מים. העירייה טוענת לכך שתשתית ברזי הכיבוי הייתה חסרה ולא היו הידרנטים בכמות מספיקה ובמיקומים הדרושים.
ו. אחריות העירייה של הפרת חוק החומרים המסוכנים - הפניקס טוענת שהעירייה הפרה באופן מתמשך וקיצוני את הוראות חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993, בכך שנתנה למפעל רישיון מבלי שקיימה את הוראות החוק.
ז. אחריות העיריה בשל מתן רישיון עסק לצמיתות – הטענה האחרונה שמעלה הפניקס היא כנגד מתן רישיון עסק לצמיתות. לטענתה לא היה על העירייה לעשות כן.
172. העירייה ואיילון חולקים על טענות הפניקס. לטענתן, אין יסוד לשני מישורי הטענות: המישור האחד – שהאש פרצה משטחה של העירייה, והשני שהעירייה לא הפעילה כראוי את סמכויות הפיקוח שלה. באשר לטענה השנייה טוענות העירייה ואיילון כי לא יכולה להישמע טענה כזו מפי הפניקס, אלא רק במסגרת טענות אשם תורם, ובכל מקרה מדובר בטענה מסוג "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".
173. באשר לטענות הנוגעות למקור האש מצביעות העירייה ואיילון על הראיות הברורות המלמדות כי מדובר בשריפה שפרצה בתוך המפעל. הן מפנות לעדויות השונות, ואף לעמדתה של הפניקס עצמה בתביעת השיבוב שהגישה לבית המשפט המחוזי מרכז. עוד טוענות העירייה ואיילון לנימוקים מדוע אין לקבל את העדויות שעליהן נסמכת הפניקס.
174. לצד טענות אלה טענו העירייה ואיילון מדוע טענות הפניקס גובלות בהטעיה, מתעלמות מראיות ומדוע רישיון העסק שניתן ניתן כדין.
175. לא מצאתי כל ממש בהודעה לצד שלישי. אשר לטענה לעניין מקור האש אני מקבל במלואן את טענות העירייה ואיילון בסיכומיהן באשר לתמונה שנגלתה מתוך חומר הראיות, ולדידי הדבר ברור, ואף עולה בקנה אחד עם הצהרות שנתנה באת כוח הפניקס במהלך ההליך. עיון בראיות שאותן סקרתי לעיל, מפי כל העדים שהיו יכולים להעיד על מקור האש, מלמד את המסקנה ההפוכה (ר' העדויות של לבנקופף ופרידמן שנסקרו בהרחבה לעיל), לפיה האש פרצה בתוך חצר המפעל ולא מחוץ לו. מכאן, שהנטען על ידי הפניקס בהקשר זה נשען על חלקי עדויות ועומד בסתירה לראיות הרבות שהובאו לפני בית המשפט באשר למקור האש.