208. לדברי מר כרמלי מדובר במבנה שנבנה מבניה קלה, כולל קונסטרוקציה מפלדה, עמודים וקורות ראשיות של כ- 8.35 מטרים, הגג אף הוא בנוי מקונסטרוקציה של פלדה בקירוי לוחות מפנל מבודד וכך גם קירות המעטפת. אשר למשרדים, אלה נבנו בנייה קונבנציונאלית מבלוקים ובטון עם גמר טיח וצבע פנים.
209. מר כרמלי בחן את הצעות המחיר שניתנו למבנה, הצעת אוסקר בניה והצעת י' יופה, תוך שערך על יסוד הצעות אלה אומדן כללי להקמת המבנה או לשיקומו. עלות ההקמה לפי חוות דעתו עומדת על 3,979,400 ₪, ועלות השיקום עמדה על 3,624,400 ₪. בנוסף, הוא מתייחס לחוות הדעת של מר סיגורה על רכיביה השונים.
210. בחקירה הנגדית אישר מר כרמלי כי היה במפעל ב- 6.7.2009 אך לא יכול היה להיכנס לתוך החצר או למבנה, אלא בחן את הדברים מבחוץ מבלי שעשה הערכה שלהם (עמ' 1218). הביקור היה, לדבריו, כדי לבחון את הנזקים מבחינת עיריית אופקים, ולא התובעים, ובכך התמקד (עמ' 1222). מר כרמלי הבהיר כי הערכת המחיר שנקב מבוססת על הצעת המחיר של יופה ולא של אוסקר שגבוהה ממנה (עמ' 1248). תשובתו לשאלה האם לא ניתן לראות בהצעת המחיר של יופה "הצעה שטחית לא רצינית, אין שם שרטוטים, אין תכניות עבודה אין כתבי כמויות" הייתה שלילית. הוא הסביר כי לעתים כאשר מבנים נשרפים עד
--- סוף עמוד 65 ---
היסוד עורכים את החישוב לפי מחיר למטר במקום לערוך מפרט אין סופי (עמ' 1249). במקרה הזה המבנה אמנם לא נשרף עד היסוד, שכן נשאר מבנה הבטון בחזית ומשטח האספלט, אך השיטה אותה שיטה (עמ' 1250).
211. מר כרמלי השיב כי לא הכין כתב כמויות, לא שוחח עם הקבלנים שהציעו את הצעות המחיר, לא ערך תרשימי שטח ולא תכניות עבודה (עמ' 1251). בהמשך העדות הוא השיב באופן פרטני לגבי רכיבים שונים בהערכת המחיר שלו.
הטענות
212. לטענת התובעים יש לפסוק את הפיצוי עבור המבנה על בסיס ערכו הריאלי. השבת המצב לקדמותו במקרה זה אינה יכולה להיות בערכי שיפוי המפחיתים את הבלאי אלא בערכי מבנה חדש, וזאת בהתחשב בכך שלא ניתן לבנות את המבנה עם בלוקים משומשים, אלא להביא בחשבון כי בניית מבנה חדש במקום זה שאבד בשריפה כרוכה בעלויות עדכניות וללא הפחתה.
213. התובעים טוענים כי מדובר בנזק מוחלט למבנה, וכי המבנה היה ב"רמת גימור גבוהה". הם ערים להצעת המחיר שניתנה על ידי חברת "אוסקר" שעמדה על 1,362,600 דולר ללא מע"מ, הוצאות פיקוח ותכנון, אך טוענים כי מדובר בהערכה לא מדויקת, לאור מגבלת סכום הביטוח שממילא צמצמה את היקף הפיצוי. הם מפנים לכך ששטח המבנה המרכזי עמד על 1,700 מ"ר, וכי השמאי מרכוס אישר עלות בנייה של 2,000 ₪ למ"ר, ועל כן עלות השיקום המינימאלית למבנה זה עומדת על 3,400,000 ₪ ללא התשתיות. עוד טוענים התובעים כי מדובר בערכי שיפוי כאשר ברי כי לא ניתן לבנות בניין משומש, ולכן השבת המצב לקדמותו מחייבת שיפוי לפי ערכי בנייה חדשים.
214. אשר לחוות הדעת טענו התובעים כי חוות דעתו של מר כרמלי נערכה אך ורק על דרך הפניה להצעת המחיר של חברת יופה, מבלי שזו נבחנה על ידו. מר כרמלי לא ידע להצביע על פרטי מבנה מסוימים שנתבעים במסגרת התביעה, ונאלץ להודות כי אינם מופיעים בה. המהנדס כרמלי התעלם גם מהצעת המחיר של אוסקר, לא ערך כתב כמויות, תרשימי שטח או תכנית עבודה, ואף לא ידע להשיב על שאלות שונות שנשאל לגביהן. עוד עלה מחקירתו כי פריטים רבים לא נכללו בהערכה שנתן על יסוד הנחתו כי לא ברור היכן היה כל פריט, במה בדיוק ניזוק וכו'. מכאן סבורים התובעים כי יש להעדיף את חוות דעתו של מר סיגורה, שנשענת על פירוט מלא של המבנים שהיו על המחוברים להם ועל הערכה דקדקנית של הפרטים השונים.