257. לעניין דמי השכירות טוענים התובעים כי אין להביא רק את ההפרש בין שכר הדירה המשולם למשכיר החדש, אשטרום, לעומת שכר הדירה ששולם לדנבר אחזקות, אלא יש לפסוק לדנבר אחזקות את שכר הדירה שנשלל ממנה באותה תקופה.
258. בא כוח התובעים היה ער לקושי הנלמד מנתוני הנהלת החשבונות כפי שהוצגו, וטען כי אין להסתמך על כך שכן נתוני הקנייה למחצית הראשונה של 2009 אינם משקפים את הרכישות שנעשו. מטעם זה יש להתבסס על נתון תצרוכת החומרים המוסכם, כפי שעשה רואה החשבון פרקש, וכך לחשב את המלאי ואת ההוצאות העודפות לרכישת המלאי. עוד
--- סוף עמוד 76 ---
מבקשים התובעים להסתמך על עדותו של קוגן, לפיה המלאי בסוף שנה היה תמיד נמוך משמעותית מזה שבמהלך השנה, וזאת בשל מדיניות החברה להגיע לסוף כל שנה עם מלאי נמוך. מכאן מבקשים התובעים ללמוד כי אין להסיק מגובה המלאי כפי שהיה בסוף כל שנה על המצב שהיה עובר לשריפה.
259. הנתבעות טוענות כי לתביעה אין יסוד, וכי יש לדחותה בשל אי הוכחת הנזקים. בהתייחסם למלאי הן טוענות כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם, ולא נערכה בדיקה כלשהי על האמירות שאמר קוגן לגבי המלאי שברשותו. הן השמאי כפתורי והן רואה החשבון פרקש לא בדקו את הנתונים, לא צרפו ניירות עבודה המתארים את בדיקת המלאי, ולא הראו כיצד ניתן להכיר במלאי בסכום כה גבוה, שעה שנתוני דנבר עצמה מוכיחים את ההיפך. לטענת הנתבעות, כאשר מוסיפים למלאי הפתיחה (365,000 ₪) את הקניות בכרטסת הקניות עד ליום השריפה (2,147,000 ₪) ומפחיתים את המלאי שלשיטת התובעים היה במועד זה (1,853,000) מתקבלת תוצאה לא הגיונית, ולפיה צריכת החומרים של דנבר הייתה 659,000 ₪ בלבד – 15% מהמכירות – בעוד שהנתונים הממוצעים מלמדים על 67.5%, כפי שדנבר עצמה טענה. נתוני הנהלת החשבונות של דנבר על מלאי הפתיחה ועל הקניות אינם מאפשרים לקבל את הטענה למלאי בסכום הנטען. ככל שנערך חישוב על יסוד נתונים אלה ושיעור תצרוכת החומרים הממוצע, הרי שהתוצאה היא שהמלאי שהיה הוא מלאי שלילי. הנתבעות מבקשות אפוא לקבל את ההערכה המיטיבה שערך מר אוסטרו בסכום של 269,032 ₪.
260. בהתייחסן לאובדן הרווחים טוענות הנתבעות כי אף שהן חולקות על הרלוונטיות של תקופת החישוב (עד לתום שנת 2013) הסכום המתקבל באשר לתקופה זו אינו עולה על 1,144,491 ₪ לפי חוות דעתו של רואה החשבון אוסטרו. נתון זה נלמד בהסתמך על מכירות חודשיות בפועל של דנבר מינואר 2007 ועד לשריפה על בסיס ממוצע נע של 3 חודשים, לאור השונות הגבוהה בהכנסות החודשיות של דנבר ותוך לקיחה בחשבון של שיעור רווח של 24.4%, שהיה מקובל גם על רואה החשבון פרקש. הערכתו של רואה החשבון פרקש, לדעת הנתבעות, היא פשטנית, מגמתית ואינה נתמכת בדבר, כאשר לא טרח לנתח את ההכנסות בשנים הקודמות וביסס את הערכותיו על שתי הנחות שאין להן בסיס: האחת – שאלמלא השריפה הייתה דנבר חוזרת בשנת 2010 לאותו היקף מכירות של שנת 2008, וכי היקף מכירות זה היה נותר יציב במשך השנים עד לתום 2013. הנתבעות חולקות על הנחות אלה בהיעדר כל תימוכין להן, ונוכח התנודתיות במכירות דנבר בשנים שקדמו לשריפה. אבדן הרווחים של התובעת הוא אפוא נמוך יותר כפי שקבע השמאי אוסטרו.