276. את ההערכה שלו ביסס מר מרכוס על טופס יא', שהוא טופס הפחת לצרכי מס הכנסה שבו הסתכמה עלות הפריטים בסך של 410,961 ₪. בנוסף, הוא התחשב בחשבוניות הרכישה בסכום של 189,672 ₪. על יסוד אלה וכן תמונות שבהן צולמו פריטי ציוד (20 מתוך 169), הוא ערך טבלה הכוללת את הערכתם של הפריטים שלדעתו הוכח כי התקיימו במפעל בעת השריפה (אלה שהופיעו בטופס י"א, אלה שנרכשו לאחר מכן, ואלה שנראה בצילומים שערך שמאי מטעם משרד מרכוס, וכן פרטים שסביר להניח שהיו למרות שלא נרשמו בטופס פחת יא'). הערכתו של מר מרכוס לפריטים אלה הסתכמה בסכום של 710,000 ₪. בשל שיקולים נוספים שפרט, הוא העמיד את הערכתו על סכום הציוד במפעל בערכי שיפוי בין הסכום הזה ועד לסדר גודל מרבי של 1,000,000 ₪.
277. מר מרכוס נחקר נגדית על חוות דעתו ביום 5.10.2016, ובעדותו עלה כי התקבל במשרדו סט צילומים נוסף שאליו לא התייחס בחוות הדעת (עמ' 1032). לקראת סיום עדותו הוצע לו לבחון את הצילומים האחרים, והוא הסכים לכך (עמ' 1084).
278. הוא נשאל לגבי מקור הקביעות שלו כי מדובר בהצעות לציוד משופר ומודרני אך לא ידע לתת דוגמא, שכן לדבריו לא הוגש מפרט של אף מכונה שהייתה לפני הנזק, וכי דבריו מבוססים על ההיגיון שנובע מכך שמדובר במכונות שגילן 10 שנים (עמ' 1051). עוד נשאל מר מרכוס אם בדק עם ספקי הציוד האם ניתן לרכוש ציוד משומש, והשיב בשלילה (עמ' 1052). בהמשך עדותו נשאל מר מרכוס אם הפעיל כלים נוספים כדי לבדוק את הציוד שהיה במפעל, למשל בחינה מה סביר שהיה במפעל כזה. הוא הסביר שלא עשה כן, והפנה לרכישות שנעשו לאחר המקרה וכי הדבר מדבר בעד עצמו (עמ' 1064).
279. בהתייחס למכונת מילוי הצבע האיטלקית שנדונה מספר פעמים, נשאל מר מרכוס מדוע העריך אותה בסכום של 100,000 ₪ ולא בסכום אחר. הוא השיב כי התייעץ עם מהנדס אחר במשרדו, מר מנשה להט, ושניהם הגיעו יחד למסקנה זו (עמ' 1075). הוא אישר כי לא עמד לפניו נתון התומך בערך הכינון של המכונה (עמ' 1075).
280. בחוות דעת משלימה שהגיש לאחר החקירה הנגדית הוא התייחס לתמונות נוספות שלא היה מודע להן בעת עריכת חוות דעתו, והעריך פריטים נוספים שלא הוערכו על ידו קודם לכן. הערכתו את הסכום הנוסף עמדה על 750,000 ₪, וכאשר הוסיף אותו להערכה הקודמת הגיע לסכום של 1,500,000 ₪.
--- סוף עמוד 83 ---
281. חקירתו הנגדית של מר מרכוס נמשכה לאחר מכן, ביום 18.12.2016. באותה חקירה נשאל מר מרכוס ארוכות לגבי אי מתן הערכות לפריטים שונים שכלולים בהערכתו של מר כפתורי, מתוך הנחה שלא הוכחה הימצאותם במפעל. הוא הסביר כי הוא מבין את הקושי שיש בכך ככל שתתקבל עמדת התובעים שהפריטים היו בבעלותם, אך עמד על הדרך הראויה לדעתו להגשת תביעה כזו ובלשונו: