270. מר כפתורי נשאל לגבי אי הופעתם של פרטי הציוד בטופס י"א. הוא אישר כי ראה את הטופס, וכי זה לא הכיל את כל הפריטים שהיו במפעל. לדבריו שאל את קוגן באשר לכך והוא השיב לו "קניתי את זה פה מאיזה ג'אנקיאדה שאחד פשט את הרגל ולקחתי את זה, ושיפצתי את זה, וארגנתי את זה, ואלה דברים שלא נרשמו אצלו בטופס י"א" (עמ' 177). מר כפתורי לא בדק לצורך חוות דעתו את ערך הציוד בספרי התובעת כפי שהופיע בדו"חות הכספיים שלה (עמ' 179). לאורך כל עדותו הוא שב על כך שמקור המידע הוא במר קוגן וכי הוא סומך על דבריו (עמ' 179), ובמקים אחר ציין כי "האמון שלי היה מוחלט כלפיו" (עמ' 183)..
271. הסברו של מר כפתורי לכך שלא בחן את הקשר בין רשימת הציוד לבין טופס י"א וערך הציוד בדו"חות הכספיים היה שוב:
"כן, מה את שואלת אותי, מה אני צריך להסביר, מה אני צריך לדמיין מה הוא עושה. אם הוא קיבל מתנות, או אם הוא שיפץ את זה, או אם הוא לקח ג'אנק מהרחוב, ולקח ועשה מזה מיכל, והוא משתמש בזה בעבודה, זה לא מופיע אצלו, אז מה לעשות?" (עמ' 179).
--- סוף עמוד 81 ---
272. בתשובה לשאלה האם בחן את רכישת הציוד החלופי הוא הסביר כי ככל שהוצגו חשבוניות העריך את שווי הפריט לפי עלות רכישתו. הוא לא אישר את הטענה כי מדובר בסכום של 189,000 ₪ בלבד מתוך הערכתו שעמדה על כ- 7 מיליון ₪.
273. מר כפתורי התבקש להסביר את היחס שבין חוות הדעת שהכין לצורך תביעה זו לבין זו שהגיש לחברת הפניקס בשנת 2009 לצורך תגמולי הביטוח. הוא הבהיר כי חוות הדעת שהכין אז לא התייחסה לכל הפריטים ופריטים רבים היו חסרים (עמ' 186). כך, למשל הוא נשאל לגבי אחד הפריטים, פריט מס' 1.2. מדובר במכונת צבע איטלקית שהוערכה בחוות דעתו בסכום של 224,405 ₪ בעוד שבחוות הדעת הראשונה עמדה ההערכה על 25,000 ₪. מר כפתורי הסביר שאז טעה והוא תיקן את הטעות (עמ' 188). הוא לא ידע לנקוב בפשר הטעות, למעט אמירתו הכללית כי הבין מיד שהתביעה היא מעל סכומי הביטוח, ולכן בלשונו "אמרתי אם פה יהיה אי דיוק קטן או כאן יהיה אי דיוק קטן לא משנה לי. מפני שאני רוצה להוציא לו קודם את הכספים מחברת הביטוח בצורה מיידית" (עמ' 189).
חוות דעת יונה מרכוס
274. מר מרכוס השמאי מטעם הנתבעות מבקר את חוות דעתו של מר כפתורי השמאי מטעם התובעים. הוא מציין כי אין אצל מר כפתורי ובתביעה כל אינדיקציה או הוכחה לקיומם במפעל של מרבית פריטי התכולה הנתבעים, ומעובדת יסוד זו נובע לדעתו גם חוסר המהימנות של התביעה. הוא מפנה לכך שהתביעה המקורית שהוגשה הייתה בסכום נמוך משמעותית, והתביעה שהוגשה כעת גדולה ב- 54% מהקודמת מבלי שחל כל שינוי. גם ההערכה הקודמת הייתה לדעתו מוגזמת וחסרת בסיס. הוא מדגים את ההשוואה שערך בין ההערכות השונות, שנעשו בידי אותו שמאי, בשתי דוגמאות: סעיף 1.2 מכונת מילוי צבע איטלקי – 25,000 ₪ בהערכה הראשונה ו- 224,405 ₪ בהערכה השנייה (פי 9 ככל שמדובר בערכי שיפוי). דוגמא אחרת היא מכונת מילוי אוטומטית ארדן יבנה שבדרישת תגמולי הביטוח הוערכה ב- 20,000 ₪ ובתביעה – 323,000 ₪ בערכי כינון ו- 64,600 בערכי שיפוי. הגידול בין שתי ההערכות הוא 2,327,524 ₪.
275. עוד מבקר מר מרכוס את הערכתו של מר כפתורי בשל כך שהיא נשענת על הצעות מחיר שנאספו על ידי דנבר ומנהליה, ולא על חשבוניות רכישה של הציוד המקורי. חשבוניות הרכישה כפי שהוא מראה בחוות דעתו עומדות על 189,672 ₪, שהם 3% מתוך הסכום שנקבע על ידי מר כפתורי. לדעתו של מר מרכוס, לא ניתן להסתמך על הצעות המחיר שצורפו מטעם התובעים, שכן הן אינן מאמתות את עצם הימצאות הפריטים במפעל, את נחיצותם ואת המפרטים שלהם. עוד הוא טוען כי קיים במציאות פער בין הצעת מחיר לבין מחיר שמשולם בפועל לאחר משא ומתן, וסביר להניח שהצעות המחיר מתייחסות לציוד מודרני ומשופר
--- סוף עמוד 82 ---
כאשר הציוד של דנבר נרכש שנים קודם לכן. הוא תוהה מדוע לא קיים תיעוד כאשר מר כפתורי ליווה את התובעים מסמוך למועד השריפה.