הרקע והמניע למשיכות הכספים
898. בתת פרק זה אביא את הנסיבות שהובילו להזרמת הכספים מקבוצת פויכטונגר תעשיות למיאב ולבסט בית, ומשם לחשבונות ההלוואה. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם העברת הכספים, ואף לא באשר לצורך הדחוף שהיה לבעלי השליטה בתזרים מיידי. לטענת הנאשמים, הבנקים הפעילו לחץ רב על החברות בקבוצת פויכטונגר תעשיות עד להשבת ההלוואות שנלקחו לצורך רכישתה ורכישת משב. הכספים מושא אישום זה הוצאו - לפי גרסתם - מחברות אותה קבוצה כדי להשיב את ההלוואות לבנקים. על כן, כך לגישת
--- סוף עמוד 192 ---
הנאשמים, העברות הכספים למעשה הועילו לקבוצת פויכטונגר תעשיות ולא פגעו בה. נעמוד על עיקרי הדברים.
899. בתקופה הרלבנטית מיאב ובסט בית היו נתונות בקשיים כלכליים חמורים עקב חובות כבדים לבנקים, שמועד פירעונם הגיע, וגבעוני והבי אף עמדו בפני ירידת הבנקים לנכסיהם האישיים עקב ערבותם האישית לחלק ניכר מחובותיהן של מיאב ובסט בית.
900. המאשימה ביססה את טענותיה באשר למצוקה הכלכלית של החברות והנאשמים, בראש ובראשונה על כתב התחייבות מיום 21.1.02 שכותרתו "בקשה להארכת הלוואות והתחייבות בלתי חוזרת" (ת/154). מדובר בכתב התחייבות, מופנה לבנק הפועלים וחתום על ידי גבעוני והאחים הבי בשם מיאב ובסט בית ובשם עצמם כפרטים. בכתב ההתחייבות מצהירים החתומים כי פנו לבנק בבקשה להאריך את מועד פירעונה של הלוואה על סך 28 מיליון ש"ח, שמועד פירעונה חל ב- 16.1.2002, עד ליום 23.3.2002 - הלוואה שלפירעונה ערבו גבעוני והאחים הבי באופן אישי. התנאים המפורטים במסמך להארכה המבוקשת הינם: הפקדה של 2.5 מיליון ש"ח עד ליום 25.1.2002, ושל שבעה וחצי מיליון ש"ח נוספים שישולמו בשמונה תשלומים שבועיים רצופים החל מיום 3.2.2002.
901. בנוסף כלל המסמך סעיף מפורש, לפיו נכסיהם האישיים של גבעוני והבי היו חלק בלתי נפרד מההתחייבות:
"4. אנו נגרום לכך שבעל המניות במיאב מר אריה גבעוני ובעלי המניות בבסט בית, ה"ה דוד הבי ויוסף הבי, ימציאו לכם, לא יאוחר מיום 22.1.2002, הצהרה עדכנית בדבר נכסיהם, ויתחייבו כלפיכם שלא לשעבד וכן שלא לבצע כל העברה ו/או פעולה ו/או דיספוזיציה כלשהי בנכסיהם, מבלי לקבל לכך את הסכמת הבנק מראש ובכתב."
902. בסיכומיה תיארה המאשימה את השתלשלות העניינים שהביאה לגישתה לנטילת ההלוואה נושא ת/154. מרבית האירועים פורטו בפרק הדן בהליך הרכישה לעיל, ולכן אביאם בתמצית: