--- סוף עמוד 195 ---
911. לאחר רכישת מניות פויכטונגר תעשיות בידי משב, איחד בנק הפועלים את החברות מיאב, בסט בית, משב ופויכטונגר תעשיות ובנותיה לכדי קבוצת לווים אחת. לטענת המאשימה, אין מחלוקת כי הייתה לאיחוד משמעות רבה, הן בשל העובדה כי היקף האשראי המשותף הגיע לכדי 40 מיליון דולר ובכך הכפיף את חברות הקבוצה לסמכות צוות אשראי בראשות מנכ"ל הבנק, והן בשל העובדה כי הפרת התחייבות של חברה אחת השליכה על נכונותו של הבנק להעמיד אשראי נוסף לרעותה. בהמשך הדרך, הועברה כל הקבוצה כיחידה אחת לטיפולו של האגף לאשראים מיוחדים, המטפל בחברות בקשיים, אף כי חברות קבוצת פויכטונגר תעשיות, כשלעצמן, לא חרגו ממסגרות האשראי שהעמיד להן הבנק. גב' אלחנטי הסבירה בעדותה כי איחוד זה נעשה על פי הוראות בנק ישראל, הדורש מן הבנקים להתייחס לקבוצות סיכון ולא ללקוח בודד (פ/9.9.07, 1439, 9-2).
912. בסיכומיה התייחסה המאשימה גם לנ/7 - תדפיס הנושא את הכותרת "מגבלות על חבות של לווה ושל קבוצת לווים", פרק מתוך "ניהול בנקאי תקין" של המפקח על הבנקים. לטענת המאשימה, לא ניתן להסתמך על התדפיס, שכן הוא עודכן במועד המאוחר לתקופה הרלוונטית, אולם היא הצביעה על סעיף (ג) לפרק המבוא. לטענתה המגבלות בהוראה זו מהוות כללים מינימאליים, וכל תאגיד בנקאי רשאי לקבוע לעצמו מגבלות מעבר לנדרש בהוראה זו. היא הפנתה להגדרת "קבוצת לווים" הכוללת חזקת קשרים בין לווים המתקיימת, בין השאר, במצבים של דירקטורים משותפים, הנהלה משותפת וכו'. לענייננו רלוונטית העובדה שפלד כיהן כיו"ר הדירקטוריון בשתי החברות - משב ופויכטונגר תעשיות - וכל שאר הדירקטורים, למעט הדחצ"ים, היו זהים.
913. לטענת המאשימה, טענת הנאשמים לפיה בנק הפועלים נהג שלא כדין כשאיחד את החברות לכלל קבוצת לווים אחת, והשתמש בלחץ על פויכטונגר תעשיות כדי להביא לפירעון החוב של מיאב ובסט בית - אינה מדויקת. כך, אמנם מר חנוך רגב העיד על לחץ תזרימי בחודשים יוני-יולי 2002, אך לא בראשית השנה כפי שטען יגרמן. נטען, כי בחודש מרץ עוד הפיק בנק הפועלים לבקשת הנאשמים ערבות בנקאית ע"ס 12.5 מיליון ש"ח. בכל מקרה, הרלוונטיות של טענה זו לעבירות שבוצעו לכאורה היא נמוכה ביותר.
המגעים שקדמו לבקשת הארכת ההלוואות (ת/154)
914. המאשימה הפנתה ל-ת/152, סיכום פגישה עם בנק הפועלים מיום 13.1.2002 בה לקחו חלק, בין היתר, גבעוני, פלד, יגרמן ואלחטני, ול-ת/153 - סיכום פגישת המשך מיום 15.1.2002. ישיבות אלה עסקו, בין היתר, בבקשת משב לדחות את מועד פרעון ההלוואה וכן בעובדה שמבחינת הבנק, הקובננט לו התחייבו הבי וגבעוני הופר במתן הערבות ממשב לחייל, בלי ידיעת הבנק. מהמסמכים הנ"ל עולה כי הדבר גרר משבר אמון בין משב לבנק ואלחטני אף התייחסה לעניין בעדותה: "בדרך כלל היחסים תקינים בין החברה לבין הבנק אנחנו לא