"בעוד שבעבירת הגניבה הקלסית שולל הגנב את רכוש הזולת במעשה של נשיאה ונטילה, הרי העבירה של גניבה בשליחת יד, כבר שנקודת הפתיחה העובדתית נתון רכוש הזולת בחזקתו של הגנב, לאחר שהגיע לידיו בהסכמת בעל הפיקדון. מעשה שליחת היד מבטא את השתלטותו החד צדדית של הנפקד על הרכוש, תוך הפרת תנאי ההפקדה שבכפיפות להם הועברה אליו החזקה ברכוש. השתלטות זו על הרכוש מהווה תחליף לנשיאה ולנטילה שבעבירת הגניבה הקלסית." (שם, בעמ' 40, ראו גם: עניין אבו חצירא בעמ' 700).
1167. רוצה לומר, גנב לפי החלופה הראשונה לחוק הוא זה שמעביר לחזקתו, קרי נוטל, את רכוש רעהו שלא כדין. בעוד שבגניבה בצורה של שליחת יד לא מתקיימת הנטילה שלא כדין, הדבר מתקבל על ידי הגונב כדין ואילו מעשה הגניבה משתכלל מאוחר יותר.
1168. היסודות הנדרשים להוכחה בעבירה זו הם כדלקמן: על הנאשם להחזיק כדין בדבר שניתן להיגנב; על הדבר להיות מוחזק בצורה של פיקדון או בעלות חלקית; על הנאשם לשלוח ידו באותו דבר; תוך שהוא פועל במרמה; לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר (ראו ע"פ 293/89 סוקולובסקי נ' מדינת ישראל, פ''ד מו(3) 92, 119 (1992)).
1169. מהאמור לעיל ברור הוא כי יתר הנאשמים נשוא אישום זה הינם מחזיקים כדין, והקושי שנותר בעניין זה הוא לגבי יגרמן. האם היה יגרמן "מחזיק כדין", כדרישת סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין לאור העובדה שלא היה לו כל תפקיד ביצועי פורמאלי בקבוצה. לעמדתי, מאחר שהכרעתי כי יגרמן היה נושא משרה לכל דבר בכל אחת מחברות הקבוצה, הוא "החזיק כדין" ביכולת לנהל את פעולות החברות, ובכלל זה החזיק והפעיל כספיהן והתחייבויותיהן. העובדה כי מינוי זה לא בוצע כראוי ולא דווח לציבור - היא נסיבה לחומרא שמקימה עבירת דיווח בניירות ערך - ובוודאי שאין בה כדי לפטור את יגרמן מהאחריות הנלווית לסמכויות שנטל לעצמו ושהוענקו לו על ידי הבי, גבעוני ופלד. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (בדימוס) א' א' לוי במסגרת הערעור הפלילי בעניין פרי (ע"פ 1784/08 פרי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, 5.2.2009), בפסקה 46 לפסק הדין:
"'בהיותו מחזיק כדין'
--- סוף עמוד 272 ---
46. ראשית, מורכב יסוד ה-'מחזיק כדין' מעצם החזקה בנכסו של אחר (או חזקה בנכס בבעלות משותפת). ודוק, אין מדובר בהעברת בעלות בנכס, שכן, אם עברה הבעלות בנוסף לחזקה, חוזרים אנו לסעיף 383(א)(1) ובמידה שעברה הבעלות בתחבולה או במרמה, מדובר בעבירה מסוג של קבלת דבר במרמה ודומיה (קדמי, בעמ' 606). לעניין פרשנות יסוד החזקה נקבע: "...יש לתת פרשנות רחבה שתכלול כל שליטה המאפשרת לעושה העבירה לגרוע מהיקף נכסי הזולת..." (פרשת גולדין הנ"ל, בעמ' 41). בית-המשפט עמד על חשיבות המונח 'כדין' ביסוד החזקה:
'משמעות כ-'דין' בהקשר זה היא בהסכמת הבעלים, כשהסכמה זו נקיה מכל פגם. יסוד החוקיות בקבלת החזקה הוא המבחין בין סעיף 383(א)(2) לבין סעיף 383(א)(1), בו קבלת החזקה היתה ללא הסכמת הבעלים או שהסכמתם ניתנה שלא מדעת, כאמור בסעיף 383(ג)(1)" (שם, בעמ' 29)."
בפרשת רויטמן הנ"ל, שב בית-המשפט ובחן את שאלת טיבה של ההחזקה הנובעת מהסכם פגום, והגיע למסקנה כי:
'ניתוח לשונה ותכליתה של הוראת החוק בענייננו, מביא למסקנה כי הן מילות החוק והן תכליתו מכוונים לתפוס ברשת עבירת הגניבה בידי נפקד לא רק נפקד שקיבל לידיו נכס במסגרת הסכם תקף וללא פגם עם הבעלים, אלא גם נפקד שקיבל לחזקתו נכס בהסכם הנגוע בפגם כגון תרמית; ומקום שהנכס נמסר בליווי תנאים, אף בלא הסכם כלל, או מכח הסכם בטל או הסכם שפקע תוקפו קודם לשליחת היד; ובכלל זה גם מצב שבו מסירת החזקה למחזיק מידי הבעלים נעשתה בעקבות מעשה תרמית של המחזיק כלפיו. לא מצאתי אל מול אופציה פרשנית זו פירוש סביר אחר המתיישב עם תכלית הנורמה הפלילית, ואשר ראוי להעדיפו בהיותו מקל עם הנאשם.'
עוד נאמר באותה פרשה, כי הביטוי 'מחזיק' הוא ביטוי הנושא ביסודו מטען 'אזרחי' ולא 'פלילי', במישור שבין מפקיד ונפקד, אך בעיגונו בעבירת הגניבה בידי נפקד בלשון 'מחזיק כדין', עוטה הביטוי אצטלה פלילית ומשתלב בתכלית הוראת החוק האמורה – 'עובדה זו מביאה לכך שמשמעותו חורגת במצבים מסוימים מההגדרות הדווקניות של הדין האזרחי וזאת כדי להגשים את תכליתה של הנורמה הפלילית' (פרשת רויטמן הנ"ל, בסעיף 8)."
1170. אין מחלוקת על העובדה שהבי וגבעוני שהיו בעלי השליטה בפויכטונגר תעשיות והחברות הבנות שלה, הניחו את הגה ניווט הקבוצה בידיו של יגרמן (ראו פרק שאלת השליטה לעיל). הם עשו זאת במוצהר ובגלוי. כך, במישור הפנימי של הקבוצה, קיבלו נושאי המשרה השונים בקבוצה את המסר לפיו יגרמן הוא המוביל את המהלכים הפיננסיים והאסטרטגיים של