1212. על פי טענתה, הכספים שנמשכו מחשבון משב לחשבון קדי (סכום כולל של 10.5 מיליון ש"ח שנמשך בין 14.1.2002 ל- 17.2.2002) הועברו בחלקם לחשבונות ההלוואה של מיאב ובסט בית בבנק הפועלים, אודותיהם הורחב במסגרת הדיון באישום 1. כך, בימים 4-5.2.2002 נמשכו ממשב 5.5 מיליון ש"ח (סעיפים 3.4-3.2 לכתב האישום); ב-17.2.2002 נמשכו מחשבון משב
--- סוף עמוד 283 ---
3,750,000 ש"ח לחשבון קדי (סעיף 3.5 לכתב האישום), ובאותו יום הופקד בחשבון מיאב בבנק הפועלים סך של 937,500 ש"ח (נ/52).
1213. אין מחלוקת כי חלק מהכספים הועברו לחברות יסקל וחייל (2.65 מיליון ש"ח). אין מחלוקת גם כי למשב היה אינטרס באיתנות הפיננסית של החברות הנ"ל, נוכח החשיפה שנוצרה למשב בעסקת רכישת פויכטונגר השקעות בידי חייל (ראו הפרק הדן בהליך רכישת הקבוצה לעיל). אולם המאשימה טענה כי לגבעוני ולהבי כבעלי שליטה במשב, וכבעלי מניות בקרן פלד היתה זיקה עודפת בעסקאות אלו, ועל כן היה מקום להעביר את ההחלטה לגביהן לאסיפת בעלי מניות של החברה. לגישתה, העברת הכספים ללא הליכי אישור של עסקת בעלי עניין, עולה בנסיבות העניין לכדי גניבה ממש.
1214. לטענת המאשימה, מרבית משיכות הכספים נושא אישום 2 נעשו באמצעות פנקס שיקים שיגרמן הזמין מהבנק ללא ידיעתו של שנהב, ואותו החזיק, בידיעתם ואישורם של גבעוני והבי. המאשימה טענה כי לפחות 4 משיכות כספים נעשו מכוח חתימתו של יגרמן ממש, אף שלא היה בעל זכות חתימה במשב.
1215. גבעוני והבי חתומים רק על העברת כספים אחת (מיליון ש"ח ליסקל; סעיף 3.6 לכתב האישום), אך המאשימה ביקשה כי יורשעו בגין כל משיכות הכספים מכוח היותם מבצעים בצוותא.
1216. עיקר טענותיו של יגרמן היו כי הכספים שהועברו לקדי הועברו כנגד סכומים שקדי העבירה למשב או לצדדים שלישיים עבור משב. בעניין זה, המאשימה טענה כי גם אם יגרמן נשא בתשלומים עבור משב, הוא לא היה רשאי לשפות עצמו על דעת עצמו, זאת כאשר זמן קצר לאחר מכן, נאלצו יתר נושיה של משב להגיש הוכחות חוב לנאמן.
1217. המאשימה טענה גם כי יגרמן מסר לרואי החשבון של משב מידע כוזב כאשר נשאל לפשר העברות הכספים, ובהמשך גם לרשות, וכן כי שיקר בעדותו בבית המשפט - דבר שלטענתה מחזק את ראיות התביעה.
1218. מצאתי לנכון לדון באישום זה בשני חלקים - בראשון אעסוק בהעברת ה"מקדמה" מחברת אפקון התקנות ושירותים למשב; ובשני אעסוק בהוצאת הכספים ממשב.