--- סוף עמוד 300 ---
1273. כפי שכבר תואר בהרחבה מספר פעמים לעיל, יגרמן היה זה שהתווה את מהלכים האסטרטגיים של הקבוצה. במסגרת תפקידיו כ"יועץ" הוא היה אחראי על הקשר עם הבנקים, רואי החשבון ועורכי הדין. לענייננו כאן, העיקר הוא שיגרמן היה זה שהיה "עם היד על הברז" של המידע לעורכי הדין, והמידע עליו ביסס הייק את חוות דעתו השונות הנוגעות לאישום זה, נמסר לו על ידי יגרמן.
1274. עיון בחוות הדעת מוביל מיד להבנה כי חוות הדעת נשענה על מידע מגמתי וחסר. איזה מידע נמסר לעו"ד הייק? הדבר נותר עלום בעיני גם כעת. על מנת לזכות בהגנה מאחריות פלילית אותה ביקש לעצמו יגרמן, גרסתו הייתה חייבת להתמך בעדותו של עו"ד הייק. בא-כוחו של יגרמן אף הצהיר שבכוונתו לזמן את עו"ד הייק לעדות, ואף יגרמן עצמו הביע תקווה כי עו"ד הייק יזומן (ראו למשל פ/22.12.10, 5799, 13-11). הויתור של יגרמן על זימונו של עו"ד הייק זועק לשמיים. בעניין זה יגרמן הלך בדרך הקלה מבחינתו: הוא הצהיר כי בכוונתו לזמן את עו"ד הייק לעדות שתתמוך בגרסתו, אולם הצהרה זו נותרה בחלל האויר, ואילו כעת מבקש יגרמן לטעון כי הסתמך על חוות הדעת כמו הייתה תורה מסיני.
1275. כבר קבעתי לעיל שבין הגרסה של יגרמן לבין המציאות יש לעיתים פערים משמעותיים, אולם במקרה זה המניפולטיביות בה נוקט יגרמן חמורה במיוחד וגובלת בניסיון להוליך שולל ולזרות חול בעיני בית המשפט. הרי לו היה יגרמן מעלה את טענותיו באשר להסתמכות תמימה על חוות דעת משפטית כבר בשלב המענה לכתב האישום, או בשלבים בהם נדונו ההליכים המקדמיים, או בעת שחקר באריכות את עדי התביעה, סביר להניח שהתביעה הייתה מזמנת את עו"ד הייק לעדות. אולם במצב הנוכחי, בו עו"ד הייק לא העיד במשפט ותמלילי החקירה שלו ברשות ניירות ערך לא הוגשו כראייה, אין לנו אלא לבחון אם האמור בחוות הדעת משקפות את המצב העובדתי שהיה קיים באותה עת.
1276. עיון קצר ביותר בחוות הדעת מיום 4.2.2002 מעלה מיד שלא ניתן להסתמך עליה. כמפורט לעיל, חוות הדעת אינה מפרטת את העובדות עליה נסמכה, אלא "הנחות יסוד" שכפי שכבר תואר לעיל, אינן לוקחות בחשבון את את התמונה כולה, ואף לא את רובה. למעשה, חוות הדעת כמעט מניחה את המבוקש. אם מניחים כי מדובר בעסקה בהיקף לא מהותי, הדומה לעסקאות רבות אחרות שבוצעו בין הצדדים - ניתן בנקל להגיע למסקנה שלא מדובר בעסקה חריגה. אלא שזה לא היה המצב והנאשמים ידעו זאת היטב.