ה. המקור למזומנים בחשבון קדי, לא היה ניכיון שיקים של גבעוני והבי, אלא 6 מיליון ש"ח שהוזרמו על ידי דני גולדשטיין מבנק דיסקונט ביום 27.12.2001 (ראו הרחבה במסגרת הדיון באישום 8 להלן).
1359. לאור כך, נטען כי גם על פי נ/54, 4 מיליון השקלים שנכנסו לחשבון קדי נעלמו ולא ניתן להתחקות על עקבותיהם. המאשימה טענה כי 4 מיליון שקלים אלו מצטרפים ל-725,000 ש"ח מהאישום ראשון שנטען כי יגרמן השאיר בכיסו.
הכרעות עובדתיות
יגרמן שלט באופן מוחלט בכספי הקבוצה - באישורם וברכתם של גבעוני והבי
--- סוף עמוד 325 ---
1360. כאמור, על אף שלטענתו לא היה נושא משרה בחברה, ובוודאי שלא מורשה חתימה בה, את רוב משיכות הכספים הרלוונטיות, ביצע יגרמן באמצעות פנקס שיקים בחשבון משב שהוא הזמין בעצמו (ת/283) לקראת סוף חודש דצמבר 2001. הפנקס נתפס בביתו של יגרמן (ת/301).
1361. גם גבעוני וגם הבי אינם מכחישים כי הפקידו את כל הטיפול הפיננסי בחברה בידיו של יגרמן. כך גבעוני טען בסיכומיו כי לא היה מודע למהלכים הכספיים שהתרחשו במשב, כיוון שהיה טרוד לחלוטין בענייני פויכטונגר תעשיות (פ/8.12.10, 5000):
"ש: מה קורה עם הכסף שמועבר ל'משב' מבחינתך?
ת: אין לי מושג.
ש: מה זאת אומרת?
ת: אני לא עוקב אחרי. אני יושב בפ.ת, אני לא יושב ב'משב', אין לי מושג. יש ל'משב' מנכ"ל, הוא קיבל את הכסף, אין לי מושג מה קורה איתו.
ש: זה לא גם כן שהיה, מבחינתך, מבחינת הלחץ של הבנקים, שזה כסף שעובר לכיסוי חובות של 'מיאב', הכסף הזה עבר באותו זמן.
ת: הכסף הזה שעבר ל'משב', אין לי מושג לאיפה הוא הלך.
ש: לא, אבל אתה יודע לגבי זה, אם הוא הגיע ל'מיאב' באותו זמן?
ת: לא, הוא לא הגיע. למיטב ידיעתי הוא לא הגיע ל'מיאב'.
ש: כן, ולא לבנק שלך, לכיסוי?
ת: לא לבנק שלי ולא לכיסוי כלום.
ש: לבנק של 'מיאב' לחשבון של 'מיאב' אני מתכוון. לא. שום מושג. לא דיברו איתך על זה?
ת: לא.
ש: כי פה אומרים שאתה גם אישרת וידעת.
ת: לא.
ש: לא, יגרמן לא דיבר איתך בעניין הזה?
ת: לא, לא, מעולם לא".
1362. גבעוני הסביר בסיכומיו בהרחבה, כי בעניין זה של הפקדת המערכת הכספית בידי יגרמן, הוא סמך על יגרמן לחלוטין. עוד אדון בהרחבה בקו טיעון זה של גבעוני, לפיו סמך על יגרמן באופן מלא ולא התפנה לעסוק בעשרות מליוני השקלים שהועברו בין החברות ואל מחוץ לחברות ציבוריות שהיו בשליטתו (בין היתר - לטובת חברה פרטית שלו). אולם, לעניין אישום זה, די לנו בכך שלטענת גבעוני, הוא הניח ליגרמן לעשות כהבנתו בענייני כספי החברות ושימש לו "חותמת גומי" כאשר התבקש לעשות כן.