--- סוף עמוד 42 ---
251. גבעוני, יגרמן ופלד עשו כן, על-מנת שמצבה העסקי הקשה של פויכטונגר השקעות, הסכנה לקיומה ודרך ניהול ענייניה, לא יוודעו לציבור המשקיעים.
252. פויכטונגר השקעות לא הגישה את הדוחות הכספיים במועד ובכלל, על-מנת להסתיר מציבור המשקיעים את מצבה העסקי הקשה, את הסכנה לקיומה ואת דרך ניהול ענייניה.
253. בעשותם את האמור לעיל, הסתירו הנאשמים מן הציבור מידע מהותי על מצב עסקיה של פויכטונגר השקעות, על דרך ניהול ענייניה ועל הסכנה הנשקפת לקיומה.
254. בעשותם את האמור לעיל, לא קיימו הנאשמים את הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות ניירות ערך שהותקנו מכוחו, וגרמו לכך שהדוחות הכספיים של פויכטונגר השקעות לא הוגשו במועד ובכלל, הכל כדי להטעות משקיע סביר.
הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים:
255. אי קיום הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), תש"ל - 1970 - עבירה על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
תגובת הנאשמים לכתב-האישום
גבעוני
256. לטענת גבעוני, הוא הגיע מעולם העסקים הפרטי, מעולם לא היה מעורב בפעילות בחברות ציבוריות טרם פעילותו המתוארת בכתב-האישום, והוא לא היה מודע להליכים הפורמאליים הנדרשים בחברות מעין אלה. פעילותו בתקופת האירועים המתוארת לא סבה סביב ההיבט הפיננסי של החברות, אלא רק סביב פעילות יזמית, תפעולית, ניסיונות לזכות בעבודות חדשות ובהיבט המקצועי הכרוך בביצוע העבודה.
257. לטענתו, הוא פעל בתום-לב, תוך הסתמכות ב"עיניים עצומות" על יגרמן, שהוביל את המהלכים בקבוצת החברות. השפעתו של יגרמן עליו הייתה מכרעת, מכוח הידע והמקצוענות שהפגין אל מול הגורמים הבכירים השונים שהתנהלו מול אשכול החברות. עוד נטען, כי גבעוני פעל תחת ידיעה כי מהלכי החברות מגובים בחווֹת-דעת משפטיות של יועצים משפטיים של הקבוצה.
--- סוף עמוד 43 ---
258. חזונו של גבעוני היה יצירת קבוצת בנייה סינרגטית שתציע פתרון בינוי כולל, בדומה למתכונת של קבוצת אלקטרה. הנאשם ראה את הקבוצה כישות כוללת, ומרבית זמנו ומִרצוֹ הוקדשו לניסיון לבסס קבוצה מובילה. הנאשם ראה את הקבוצה כחטיבה כוללת, ומכאן שעניינו לא היה דווקא בחברה הפרטית, מיאב. כך, הוחל בהכנת תשקיף לרכישת החברה הפרטית, מיאב, על-ידי החברה הציבורית פויכטונגר תעשיות.
259. לטענתו, אין יסוד לתיאור הדברים המגמתי בחלק הכללי בכתב-האישום לפיו החברות הציבוריות היו יציבות כלכלית, בניגוד לחברות הפרטיות. לגישת גבעוני, פרסומים מאסיביים בעיתונות על מינוף גבוה של הקבוצה, הביאו את הבנקים לדרוש הקדמת פירעונן של מסגרות האשראי לקבוצה כולה, לרבות מהחברות הציבוריות פויכטונגר ומשב, ולא פעילות פלילית, כטענת המאשימה. לטענתו, פרשת "פלד גבעוני" הינה יציר התקשורת, שיצרה כדור שלג, אשר היה בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה".