1571. חלק נוסף מהמקדמה הוא סך של 300,000 ש"ח אשר הוסבו לטובת י.ד בניהו. בנוגע לסכום זה טענה המאשימה, כי יגרמן היה חייב כספים לי.ד בניהו עקב קשרים עסקיים עימה, וכי הסכום המדובר נועד לכסות את אותו חוב.
1572. המאשימה הפנתה לת/1275, דף נייר עליו כתובים בכתב ידו של יגרמן שמות ולצידם סכומים, עליו מופיע בין היתר שמה של י.ד בניהו ולצידה מופיע "300,000". כפי שצויין לעיל, יגרמן לא חלק על כך שמדובר ברשימה של חובות שלו כלפי האנשים ששמותיהם מופיעים ברשימה (פ/24.1.11, 6018, 32-20). אולם יש מחלוקת על החוב הספציפי לי.ד בניהו.
1573. המאשימה טענה שלאור העובדה שיגרמן נהג לערוך לעצמו תרשומות בנוגע לחובותיו (ת/1274), לאור הפעילות העסקית הענפה בין יגרמן לי.ד בניהו ולאור גרסתו הרעועה בעדותו, החוב המופיע בת/1275 בנוגע לי.ד בניהו היה שריר וקיים במועד הרלוונטי.
1574. מצאתי כי המאשימה לא הוכיחה מעל לספק סביר כי סכום כסף זה הועבר לי.ד בניהו לצורך כיסוי חובותיו האישיים של יגרמן אליה. יחד עם זאת, אכן הוכח מעל ספק סביר כי השימוש שנעשה בכסף לא היה לצרכי פויכטונגר תעשיות. המאשימה טענה כי מדובר בחוב אישי של יגרמן שכוסה בעוד שיגרמן טען כי הכסף הוחזר בגין מקדמה שניתנה מי.ד בניהו לבסט בית:
"300 אלף ש"ח, אדוני, הועבר לחברת י.ד בניהו כפי שנאמר בכתב האישום זה חברה שמר הבי היה אחד מבעלי המניות או בעל המניות המרכזי בה. זו חברה שבמסגרת המערכות המימון סייעה כאשר היה
--- סוף עמוד 379 ---
לה תזרים מזומנים פנוי לחברת בסט בייט, וזה היה החזר של סכום שהועבר קודם לכן, זאת אומרת, זה היה פשוט החזר של איזה שהיא מקדמה שניתנה מי.ד בניהו לשימושים של בסט בייט וזה נכון אדוני, אבסולוטית נכונה העובדה שאני עמדתי בקשרים עסקיים עם חברת י.ד. בניהו, אני לא יודע מה זה רלוונטי פה."
1575. בכל אחד המקרים הנטענים, הכסף, שהוצא כנגד ערבות של פויכטונגר תעשיות, שימש לצרכיהם הפרטיים של הנאשמים.
1576. לסיכום עניין זה, קביעתי היא כי מתוך 3 מיליון ש"ח שהועברו מס.נ לבסט בית במסגרת הסכם המקדמה, סך של 2,304,000 ש"ח - היינו, כמעט שלושה רבעים מסכום המקדמה - שימשו לצרכים פרטיים.
1577. גם לגבי שארית כספי המקדמה הוכח כי הערבות ניתנה על ידי פויכטונגר תעשיות, כאשר הכסף הגיע לבסט בית. כלומר, הוכח שבסט בית נטלה את כספי המקדמה, בפועל, על חשבון פויכטונגר תעשיות. עניין זה כשלעצמו, מספיק לצורך הרשעה.