אחריותם של אלו שאינם אורגנים להגשת הדוחות הכספיים
--- סוף עמוד 432 ---
1804. לשון החוק, לפי החלופה הראשונה, מייחסת עבירה למי "שלא קיים את הוראה מהוראות... סעיף 36". ולפי החלופה שנייה, "או גרם לכך שבדוח... יהיה פרט מטעה". יטען הטוען כי לפי החלופה הראשונה, יכולים לעבור את העבירה רק מי שהייתה לו החובה לקיים ולא עשה כן, קרי, התאגיד והאורגנים שלו, ובפרט, הדירקטוריון.
1805. טענה זו לא מקובלת עלי. אין בעיניי היגיון בטענה לפיה מי שבאופן אקטיבי גרם לכך שלא יוגשו דוחות החברה ומתוך כוונה להטעות משקיע סביר, אף אם אינו דירקטור, לא ייתפס ברשתו של סעיף זה. כך נפסק בעניין דומה:
"בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ביחד עם סעיף 37 לחוק. סעיף זה מחייב "בעל עניין או נושא משרה בכירה בחברה" לדווח לחברה על שינוי באחזקותיו.
...
דיוויס טוען כי נוכח העובדה שלא שימש נושא משרה או דירקטור בחברה, אלא היה בעל מניות בלבד, לא חלה עליו כלל חובת דיווח, ולכן לא היה מקום להרשיעו בעבירות של העדר דיווח. סעיפי הדיווח בהם הורשע, כך טוען דיוויס, מטילים את חובת הדיווח על התאגיד עצמו ולא על בעל מניות ככזה.
...
הוראת סעיף 53(א)(4), על פי לשונה, אינה מגבילה את סוג האנשים העשויים להיחשב ל'מי שגרם' להפרת חובת הדיווח. ההוראה אינה מצמצמת את חובת הדיווח לחברה או לנושאי משרה בה, ואינה מחריגה בעל מניות מגדר חובות הדיווח." (ע"פ 5307/09 איאן נייג'ל דיוויס נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.6.2010) בעמ' 64-63)
1806. גם שם, נפרשה היריעה בנושא חשיבות דיווחיה של חברה לציבור המשקיעים. כפי שראינו גם לעיל, עקב חשיבות רבה זו, יש ליתן פרשנות מרחיבה לעניין אחריות בגין אי-הגשת הדוחות. פרשנות אשר תרתיע ולא תאפשר לאלו שהאשם רובץ לפתחם לחמוק מאחריות רק בשל הגדרת תפקידם.
1807. אין הבדל גדול לטעמי, בין העדר דיווח לבין הכללת פרט מטעה בדיווח. התוצאה בשניהם זהה. הטעיית המשקיע הסביר ופגיעה קשה ביכולתו לכלכּל את צעדיו בשוק ההון, ובכך הדרת רגליו ממנו. על-כן אני רואה חומרה זהה לשתי העבירות.
1808. פרשת פולק, עסקה באי-גילויה של מחלוקת בין משרד הבריאות לבין חברה ציבורית, הנוגעת לסיווגו של מוצר שפיתחה החברה. שם נקבעו הדברים הבאים, שרלוונטיים הם גם לענייננו:
"השאלה היא אפוא, אם היעדר פרטים (בדוח הראשון) בדבר
--- סוף עמוד 433 ---
המחלוקת עם משרד הבריאות והיעדר פרטים (בדוח השני) בדבר האיסור שהטיל משרד הבריאות על הייצור והשיווק "עלול להטעות משקיע סביר"? אכן, פרט הוא מטעה אם משקיע סביר עשוי לטעות בו (ראה ע"א 1928/93 הנ"ל [2]). ההטעיה עשוי שתהא על-ידי גילוי פרט מטעה; ההטעיה עשוי שתהיה על-ידי אי-גילוי פרט שיש בו כדי להביא לידי הטעיה (ראה י' גרוס "היקף חובת הגילוי בתשקיף החברה" [13], בעמ' 684). אכן, לעתים אי-גילוי של פרט מהותי שקול כנגד גילויו של פרט מטעה. אין לי כל ספק, כי אי-גילוי מידע (בדוח הראשון) על המחלוקת עם משרד הבריאות מהווה אי-גילוי העלול להטעות משקיע סביר. ודאי שמשקיע סביר, העומד בפני החלטה אם להשקיע בניירות הערך של המערערת, צריך היה לקבל מידע על המחלוקת עם משרד הבריאות.." (עניין פולק בעמ' 107)
1809. על כן גישתי היא כי יש ליתן פרשנות מרחיבה לסעיף זה כך שגם עבירה של היעדר דיווח, על כל צורותיה, יכול שתיעשה על-ידי מי שאינו מהאורגנים של התאגיד, בכפוף כמובן, לשאר דרישות הסעיף.