530. לא זו אף זו, פלד הוסיף והעיד כי תהליך גלגול השֵׁיקים לא היה תמיד חלק ונטול בעיות (פ/3.2.2011, 6245):
"היו מספר פעמים שהיו תקלות, בצ'קים האלה, נדמה לי שיגרמן גם דיווח על זה פה. היו פעמים בודדות שיגרמן היה מטלפן אליי לקראת יום פרעון ואומר: תשמע, אם אני יכול לפרוע את זה – אני ישר אחזיר לך את הכסף, אמרתי לו: אין בעיה, וכך היה, היו איזה פעמיים, משהו כזה, פלוס מינוס."
531. במצב דברים זה, ברור שאיתנוּתו הכספית של יגרמן (אשר גם ככה היה נתון בבעיות כלכליות קשות, שהרי לשֵׁם כך היה צריך את השֵׁיקים מלכתחילה), עמדה בראש מעיניהם של בעלי השליטה, יותר מאשר טובת החברה.
--- סוף עמוד 96 ---
532. לטעמי, במערכת גלגול השֵׁיקים לבדה יש כדי ליצור עניין אישי לבעלי השליטה כולם, ובכל העסקאות הקשורות ליגרמן, ומכאן שמתייתר הצורך לדון בשאר הפעילות העסקית. עם זאת, ראיתי לנכון להמשיך ולדון בה בבחינת מעבר לדרוּשׁ.
533. גם מפרויקט נווה צדק מתבקשת המסקנה כי יגרמן היה חייב כספים לפלד ולגבעוני. אף הקונסטרוקציה התמוהה שמציגים הנאשמים, לפיה סוּכּם כי יגרמן ישלם לפלד כסף שהעמותה חייבת לו, לא משאירה מקום לספק - יגרמן היה חלק אינטגראלי בעסקת נווה צדק והיה אחראי לכספי המקדמה. כל זאת בתקופה הרלוונטית לעסקאות המתוארות בכתב-האישום. כך גם פלד ראה זאת בזמן-אמת, כאשר "נדנד" ליגרמן תכופות בנוגע לכספי המקדמה (פ/3.2.11, 6252, 19-28).
534. ההלוואה שניטלה מבנק לאומי, לה היו ערֵבים פלד וגבעוני, אף היא העמידה אותם במצב של ניגוד עניינים. בתקופה הרלוונטית היה החשבון ביתרת חוב של 100,000 דולר. לא מקובלת עליי טענת פלד כי החוב נוצר רק במועד האחרון לתשלום. אדרבא, החוב לענייננו נוצר ברגע חתימת הערבות ונמשך עד לשחרור ממנה. בעת הרלוונטית לכתב-האישום, היה סיכון לכספם של פלד וגבעוני, והדבר הקים להם עניין אישי.
535. גם העובדה שעל החשבון היה שעבוד - אשר לכאורה יש בו כדי לכסות את החוב בנקל - אין כדי לבטל את עניינם האישי של פלד וגבעוני. השעבוד אמנם מחליש את הסיכון לכספם, אך אינו מעלים אותו. אם כך היה, לא היה צורך בערבות.
536. עסקאות הפורוורד מעלות שתי שאלות: האחת - האם עבודת הייעוץ שביצע יגרמן עבור פלד וגבעוני, ללא כל תמורה, יוצרת עניין אישי; השנייה - האם יגרמן גרם להפסדים באותם חשבונות וכתוצאה מכך היה חייב כסף לפלד וגבעוני, וחוב זה יצר עניין אישי.