542. עצם העובדה שיגרמן היה חייב כספים לבעלי השליטה בזמן ביצוע העסקאות, בהכרח יוצרת עניין אישי מובהק לבעלי השליטה בעסקאות הקשורות ליגרמן. הרווח ליגרמן מהעסקה הופך לרווח שלהם באופן כמעט בלתי-אמצעי. הרשות מוסיפה בעמדתה בעניינו של מר רוני יצחקי שהובאה לעיל, את הדברים הבאים, שמתאימים לענייננו ככפפה ליד:
"מקום שבין בעל השליטה לבין אותו גורם מתקיימים קשרים עסקיים מהותיים ומתמשכים הרי קיים פוטנציאל אמיתי להעברת ערך בין בעל השליטה לבין אותו גורם וזאת בדרכים אחרות (במסגרת הקשרים העסקיים ביניהם) כך שלמעשה שני הצדדים ייצאו נשכרים על חשבונה של החברה הציבורית ובעלי מניות מהציבור... פוטנציאל זה גובר מקום שבסמוך לביצועה של עסקה מהותית בין
--- סוף עמוד 98 ---
החברה לבין שותפו העסקי של בעל השליטה מתקיימת עסקה נוספת בין בעל השליטה לבין השותף כך שמכלול העסקאות מאפשרות להעביר ערך מהחברה לבעל השליטה בה על חשבון בעלי מניות מהציבור."
543. לסיכום, התמונה אשר מצטיירת באופן ברור מהראיות היא של מערכת-יחסים פיננסית עמוקה, מורכבת, משמעותית ומתמשכת, בין בעלי השליטה לבין יגרמן, אשר מתבססת הן על רקע עסקי והן על רקע אישי. מערכת זו, אשר יצרה התחשבנויות רבות ורחבות-היקף בין הצדדים, יצרה כשלעצמה עניין אישי לבעלי השליטה בעסקאות החברות הציבוריות עם יגרמן. זאת בבחינת קל וחומר, כאשר יגרמן חייב כספים לבעלי השליטה ומצבו הכלכלי בכי רע.
544. אזכיר את הידוע לכל. עצם קיומו של עניין אישי אינו מונע את התקשרות הצדדים בעסקה, שכן בהחלט ייתכנו מצבים בהם עסקאות מסוג זה תקדמנה את ענייניה של החברה; אולם, קיומו של עניין אישי מחייב בחינה של אותן עסקאות על-ידי מי שאינם נגועים בו. בכך ביקש המחוקק להגן על בעלי מניות המיעוט בחברה, מבלי למנוע מהחברה לנצל את מלוא האפשרויות העסקיות העומדות בפניה. אלא שכפי שנראה בהמשך - בעלי השליטה בענייננו לא מצאו לנכון לאשר את העסקאות שביצעו החברות עם יגרמן בהתאם לדרישות הקבועות החוק.
שאלת השליטה
טענות הצדדים
טענות המאשימה
545. בסיכומיה, הקדישה המאשימה פרק נפרד לשאלת השליטה בחברות הציבוריות, מפאת מרכזיותו בבניית האישומים שבהם נטען כי גבעוני, הבי ופלד (לעניין פרק זה בלבד: "הנאשמים") היו בעלי שליטה בחברות הציבוריות.
546. המאשימה הביאה בסיכומיה את סעיפי החוק המתייחסים להגדרת "שליטה", והתייחסה לקיומם של שני סוגי מבחנים לצורך הגדרה זו: מבחן איכותי - הבוחן את יכולתו של אדם לכוון את פעילותו של התאגיד (למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או נושא משרה אחרת בתאגיד); ומבחן כמותי - הבוחן טכנית את אחוזי ההחזקה של אדם באמצעי שליטה בתאגיד.