עוולת "גרם הפרת חוזה" הוגדרה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) כך:
"(א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
בפסק הדין ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4), 314, נקבע:
"חמישה הם יסודותיה של עוולת גרם הפרת החוזה, הקבועה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין, והיעדרו של צידוק מספיק. בחינת המסכת העובדתית בתיק שלפנינו מעלה כי נעדר ממנה היסוד של הפרת חוזה, ולכן אין לנו צורך להידרש ליתר יסודות העוולה.
...די בכך שאין מחלוקת כאמור בדבר העובדה שההתקשרות על-פי החוזה בוטלה כדין. בית-משפט זה כבר פסק, מפי השופט ד' לוין, במקרה שהדין העניק בו למתקשר זכות ביטול, כי "תנאי שבלעדיו אין לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה הוא פעולה של הפרת החוזה", וכי "הפרה כזו אינה מתקיימת אם וכאשר בוטל חוזה כדין" (רע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, בעמ' 427-426).
אף פרופ' נ' כהן, אשר מציעה לשקול את הרחבת האחריות בגדרי העוולה גם למקרים שבהם לא הופר החוזה, אלא רק נפגעה הציפייה של אחד הצדדים לחוזה, קובעת כי כאשר בעל "חירות לבטל חוזה" מפעיל את חירותו באופן לגיטימי, יהא המתערב ביחסים החוזיים פטור (נ' כהן "גרם הפרת חוזה" דיני הנזיקין – העוולות השונות, בעמ' 91)".
(ההדגשה לא במקור)
במקרה שלפנינו לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בהוראת סעיף 62 לפקודת הנזיקין.
א. לא קיים חוזה מחייב בין התובע לבין החממה הטכנולוגית. מעיון במסמך שצירף התובע עולה כי הוא הוגדר כ"non-binding document" שנועד לצרכי משא ומתן בין הצדדים. במסמך ההבנות נקבע שחוזה מחייב ייחתם תוך 60 ימים ממועד החתימה על המסמך. התובע אישר בעדותו כי לא נחתם הסכם (ראו ע' 19 לפרוטוקול הדיון) אלא דובר ב"בדיקת ייתכנות".
ב. החוזה לא הופר מאחר שהחממה הייתה רשאית לבטל את ההליכים, שלא הבשילו לכדי הסכם.
ג. היה צידוק שלא לחתום על המסמך כפי שביקש התובע, משמדובר במיזם שעליו עבד במשך תקופה של כשנה מבלי ליידע על כך את המעסיק, ובוודאי מבלי לבקש את אישורו.
ד. אין כל מקור חוקי המחייב את טלרד ו/או את המנכ"ל לחתום על מסמך כלשהו, שאינו קשור לעבודתו בטלרד, עבור התובע.
מעבר לכך התובע לא הביא ראיות פוזיטיביות (למעט עדותו) על כך שהסיבה שבגינה הודיעה החממה הטכנולוגית שאינה ממשיכה עם המיזם, היא סירובה של טלרד למסור לתובע את המסמך המבוקש.
בשל כל אלה אין לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין גרם הפרת הסכם.