מנגד, לא הוכח שהתובע הסתמך לצורך המיזם על מידע סודי שאליו נחשף במסגרת העבודה בחברה, לא הוכח שהוא גזל סוד כלשהו או שהמיזם היה מתחרה בטלרד.
כמו כן לא נטענה ולא הוכחה כל הפרה של הוראות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.
סעיף 5 להסכם העבודה אסר על התובע לעסוק בעבודה אחרת, גם באופן עצמאי, בין בשכר ובין שלא בשכר, ללא קבלת הסכמת החברה בכתב.
אין ספק שהתובע ביצע פעולות שנועדו להקמת עסק מבלי לדווח על כך לטלרד. אולם, יש להבחין בין הדרישה הלגיטימית שלא לבצע עבודה (בתמורה או שלא בתמורה) במהלך תקופת העבודה בחברה מבלי לקבל את אישורה לכך, לבין פעולות שיכולות להיחשב כהתארגנות לגיטימית לעיסוק העתידי.
עם זאת הפעולות שביצע התובע חרגו ממה שניתן להגדיר כהתארגנות בשל חשש מאבדן מקור הפרנסה.
התובע חבר לעובדים אחרים, הוא התקשר עם גורמים שונים תוך הצגת מצג כאילו ההתקשרות נעשית בשם טלרד, הוא חתם על הסכמי סודיות בשמה, השקיע חודשים של עבודה והגיש בקשה למימון המיזם למדען הראשי בישראל. כל זאת מבלי ליידע את החברה שבה עבד באחד התפקידים הבכירים, בשכר גבוה יחסית.
הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר מטעמים שבדין (ראו למשל ע"א 6601/96 AES SYSTEM Inc. ואח' נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3) 850).
חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)). מכוח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר (ראו ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ - כרמקס בע"מ, פד"י נא(3) 421 (1997); ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, 4.6.1999; ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ׁ18.12.2003; ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פן, 4.12.2012, להלן – פרשת הארה; ע"ע 38449-06-11 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ - לב פוטיחה, 23.12.2012).
בפרשת הארה הודגש מקומן המרכזי של חובות תום הלב והנאמנות ביחסי העבודה. שם נדונה פעילותם של העובדים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המערערת, תוך התקשרות עם לקוחותיה, והגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם זו מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו העובדים כלפי המעסיק.