כך הבחין כב' השופט איטח בין פעולות הכנה של עסק עתידי – שהן ליגטימיות - לבין פעילות בעסק שהוקם, מבלי לגלות זאת למעסיק. האחרונה יכולה להיות הפרת חובת הגילוי וקיום חוזה עבודה בחוסר תום לב.
בדב"ע מב/3-32 סאמי מזריב נ' ארנולד ליבליך, פד"ע יד (1) 258 נאמרו הדברים הבאים:
... לא כל "מעשה הכנה" שעובד עושה לפני עזיבת מקום עבודה יביא, בהכרח, לשלילת דמי הודעה מוקדמת ולשלילה", מלאה או חלקית של פיצויי פיטורים. הנסיבות במקרה שלפנינו מצדיקות שלילה כזאת משום שמדובר בשני עובדים שהסכימו להקים עסק מתחרה לעסק של מעבידם, עבדו במקום העסק החדש בכדי להכשירו לפתיחה, הקימו שותפות עם אדם שלישי, ... כל זאת שלא בידיעת מעבידם. ותוך כדי תקופת עבודתם אצל המעביד האמור - ... הפעולות שתוארו לעיל הן פעולות עסקיות ממש, ולא פעולות הכנה לקראת פרישה, ... מעשיהם אלה הם בגדר "הפרת משמעת חמורה", אשר לפי "תקנון העבודה" (כשנזקקים לו מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים) מצדיקים פיטורים ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת.
אם כן אין בפעולות הכנה של עסק פרטי עתידי של התובע, כשלעצמן, כדי להוות הפרת הסכם עבודה או התנהגות בחוסר תום לב. בהתאם, פיתוח הרעיון על ידי התובע והפעלת המיזם - כשלעצמם - אינם מעשים פסולים. כאמור, לא הוכח שהתובע גזל סוד מסחרי או לקוחות של המעסיק. גם אם היו פעולות שבוצעו בזמן העבודה, לא הוכח שתפקודו של התובע נפגע בדרך כלשהי.
סיטואציה אחרת היא כאשר העובד מקים עסק מתחרה למעסיק, מבלי להודיע ומבלי לשתף את המעסיק, ועוד ביתר שאת כאשר הוא עושה זאת בזמן העבודה עבור המעסיק.
אנו בדעה כי התנהגות התובע ראויה לביקורת במספר היבטים:
א. כאשר שאל מר ינאי את התובע על המיזם והפעולות שביצע - הוא בחר להכחיש. כלומר התובע שיקר והסתיר את מעשיו. רק בשימוע השני הוא נתן מידע מסוים, גם הוא לא מלא.
ב. במהלך ההתקשרות עם ספקים או לקוחות עתידיים למען המיזם, התובע השתמש בשם טלרד, חתם בשמה על הסכמי סודיות ואף עשה זאת מול חברת סיינה, אשר לה קשרים עסקיים עם הנתבעת. גם כאן פעל התובע תוך הסתרת העובדות האמתיות.
ג. לכך יש להוסיף את העבודה שהתובע ביצע למען המיזם שלו במשך חודשים רבים, כאשר הוא מדווח על שעות אלה כשעות עבודה עבור החברה.
יש באותה התנהגות הפרת משמעת ואנו סבורים שהנתבעת פעלה כדין עת החליטה על פיטורי התובע, לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ואת הגנתו.