בבית משפט השלום בעכו ת.א. 2483/97
בפני כב' השופט י. עמית
בעניין :
שאלתיאל סיגל
ע"י ב"כ עו"ד א. בן שושן
התובע
נ ג ד
1. בנק המזרחי המאוחד בע"מ
2. נפתלי נשר
ע"י ב"כ עוה"ד ש. איל ואח'
הנתבעים
פסק דין
עניינה של תביעה זו בהיקף חובת הסודיות הבנקאית וזכות הלקוח לפרטיות.
ואלו העובדות הצריכות לעניין
1. ( - ) התובעת מנהלת כח אדם בחברת "זוגלובק".
( - ) התובעת פתחה בשנת 1985 חשבון עו"ש אצל הנתבע מס' 1 בסניף נהריה (להלן: "הבנק"). החשבון היה בחריגה מתמדת, כדי כך שהבנק נאלץ להגיש כנגדה תביעה משפטית ולמחוק חלק מהחוב.
--- סוף עמוד 1 ---
( - ) בשנת 1995 פנתה התובעת לבנק וביקשה לחדש הפעילות בחשבון. לאור עברה הבנקאי של התובעת, סוכם כי תעביר משכורתה מדי חודש לחשבון ובהסתמך על כך, העניק לה הבנק הלוואה ומסגרת אשראי.
( - ) בשלב מסויים, החלה התובעת לחרוג ממסגרת האשראי והפסיקה להעביר את משכורתה לחשבון. הבנק סירב לכבד שיקים של התובעת ודרש ממנה במכתב התראה לכסות את יתרת החובה שנוצרה בחשבון. התובעת טענה כי לא קיבלה את מכתב ההתראה (תשובה 16 לשאלון שצורף לסיכומי הבנק).
( - ) הנתבע מס' 2 הוא מנהל סניף הבנק (להלן: "מנהל הסניף"). מנהל הסניף התקשר אל מנהל הכספים במפעל "זוגלובק" ושאל אותו אם התובעת עדיין עובדת במפעל ובאיזה
תפקיד. לאחר שנענה נשאל מנהל הסניף מה סיבת הפנייה והשיב כי לתובעת בעיות בפרעון הלוואה שקבלה מהבנק. מנהל הסניף ביקש ממנהל הכספים שינסה לדבר עם התובעת לפני שיאלץ לעקל את משכורתה.
לטענת התובעת, בשיחה טלפונית זו, פגעו הנתבעים בפרטיותה והפרו חובת הסודיות הבנקאית.
2. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובסופו של דבר ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכומים בכתב.
אין הבדל של ממש בין גרסאות הצדדים באשר לתוכן השיחה שהתנהלה בין מנהל הסניף למנהל הכספים (סעיף 10 לתצהירו של מנהל הסניף מול סעיף 3 לתצהירו של מר מרדכי דרור, מנהל הכספים ב'זוגלובק').
לצורך פסק הדין, אתבסס על תצהירו של מר דרור. התצהיר מאופק, אין בו האשמה כביכול השמיץ מנהל הסניף את התובעת ועיקרי הדברים תואמים כאמור גם את גרסת מנהל הסניף.
המחלוקות העובדתיות האחרות שבין הצדדים, אינן מעלות או מורידות לצורך השאלה האמיתית השנויה במחלוקת.
טענות הצדדים
3. התובעת טענה כי הדברים שנאמרו על ידי מנהל הסניף בשיחת הטלפון מהווים הפרה של חובת הסודיות הבנקאית, פגיעה בפרטיותה והוצאת לשון הרע.
לעניין זה, טענה התובעת לשילוב של חובת הסודיות הבנקאית וחובת הסודיות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 2 (8) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). עוד תמכה התובעת יתידותיה בזכות לכבוד ובזכות לפרטיות הקבועים כזכויות יסוד בסעיפים 4 ו - 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
התובעת טענה בכתב התביעה כי כתוצאה מאותה שיחת טלפון, נגרם לה נזק ניכר וממשי בשל מעמדו הבכיר של מנהל הכספים במפעל והחשש כי קידומה ייפגע בשל אותה שיחה. בסיכומיה חזרה בה התובעת מטענה זו ועתרה לפיצוי כספי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה בשל אותה שיחה.
4. הנתבעים טענו 'אמת דיברתי', כי שמה הטוב של התובעת לא נפגע וכי אין בשיחה שנתקיימה משום פגיעה בפרטיות.
--- סוף עמוד 2 ---
לחילופין, טענו הנתבעים כי עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2) (ג ) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כלהלן :
"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם
נתקיימה אחת מאלה: