השיעבוד הימי
.9השיעבוד הימי הוא בטוחה קניינית, אשר מוענקת, מכוח החוק, לסוגים מסוימים של נושים. מדובר בבטוחה סטטוטורית, אשר יצירתה אינה תלויה ברצונם של הצדדים. זאת, להבדיל מן המשכנתא אשר היא בטוחה הסכמית. משמעותה של בטוחה זו היא, כי הנושה זכאי לפרוע את המגיע לו מתוך הנכס עצמו, דהיינו על-ידי מכירתה של האנייה עצמה ופרעון החוב מדמי המכירה.
ניתן להצביע בהקשר זה על מספר מאפיינים קנייניים:
(א) השיעבוד רובץ על הנכס עצמו והוא "נע" עימו (travelling with"; ראה 12( 1980,london) d.r. thomas, maritime liens"the property). זוהי זיקה ישירה לנכס, שמשמעותה המעשית היא, כאמור, כי הנושה רשאי לפרוע את חובו מתוך הנכס. תביעתו של הנושה היא תביעת חפצא in rem(ראה 4ibid, at).
(ב) השיעבוד הימי עובר עם חילופי הבעלים של האנייה.
משמעותה של תכונה זו היא, כי היא כובלת גם צדדים שלישיים ולא רק את הצדדים המיידיים למערכת היחסים אשר יצרה את הזכות.
היבט מעשי של תכונה זו בא לידי ביטוי, למשל, בזכות העקיבה. זכות זו משמעותה, כי בעל הזכות הקניינית רשאי לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. חילופי מחזיקים בנכס לא יפגעו, על-כן, בבעל הזכות הקניינית.
לענייננו, בשינוי הנובע מן העניין, מכר של האנייה לבעלים חדשים לא יפגע בשיעבוד הימי; הוא ימשיך לרבוץ על האנייה ולכבול גם את הבעלים החדשים, אף אם הם לא ידעו על קיומו של שיעבוד.
אומר 410, at 409(1941) . L.q.rev 57"maritime liens" ,price .G:
The maritime lien, which attaches to the ship... Follows the res into" the hands of third parties whether they have received notice of the claim . Or not. 'It travels with the thing into whosesoever possession it may"...'come עיגונה הסטטוטורי של תכונה זו במשפט הישראלי הוא בסעיף 49לחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך- 1960(להלן - חוק הספנות), אשר קובע, כי העברת הבעלות בכלי ¬שיט וכן העברת הזכות לדמי הובלה לא יפגעו בתוקפם של שיעבודים הקיימים לפי החוק האמור בשעת ההעברה.
(ג) תכונה שלישית הראויה לאיזכור היא, כי יש עדיפות לבעל השיעבוד הימי על פני נושים אחרים.
במסגרת ההתמודדות בין נושים שונים של בעל האנייה, מוקנית לבעל השיעבוד הימי עדיפות גבוהה. ראשית, הוא עדיף, כמובן, על פני נושה רגיל, אשר אין בידו בטוחה קניינית כלשהי. שנית, לבעל השיעבוד הימי עדיפות גבוהה גם על פני תביעות שיש לצדן בטוחות קנייניות. כך, מקובל, כי הוא, בדרך כלל, עדיף על פני המשכנתא ההסכמית.
על-פי חוק הספנות שלנו, החובות המובטחים בשיעבוד ימי (סעיף 41) עדיפים (סעיף 57) על פני משכנתא, למעט במקרה בו נוצר השיעבוד עקב אספקה או שירותים שסופקו לאנייה (סעיף 41(8)).
הנימוק לעדיפות זו נעוץ בהיגיון הטמון ביסודו של השיעבוד הימי; יצירתו נעשית מכוח החוק ומתוך טעמים שבאינטרס הכללי, ואילו המשכנתא ההסכמית נוצרת על-פי רצונם של הצדדים להסכם (ראה מאמרו של 418price, supra, at).
.10(א) השיעבוד הימי מוענק לתביעות חוב מסוגים שונים. באופן כללי ניתן לומר, כי אלו הן תביעות אשר המחוקק חפץ ביקרן, ואשר הוא דואג, על-כן, להבטיחן בבטוחה קניינית.
בחלק מן המקרים מדובר בסוג של פעולות, אשר המחוקק מבקש לעודד מטעמים של אינטרס ציבורי כללי. כך הוא הדבר אצלנו, למשל, בעניין "תשלומים המגיעים בעד הצלת חיי אדם בכלי שיט" (סעיף 41(5)). במקרים אחרים מבקש המחוקק להבטיח את המשך תיפעולה התקין של האנייה. דוגמה לכך מהווה השיעבוד שנוצר לטובת תביעת אנשי הצוות לשכרם (אצלנו מעוגן
הדבר בסעיף 41(4)), וכן השיעבוד בגין תשלום הנתבע עקב אספקה או שירותם שהיו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו (ראה סעיף 41(8)).
(ב) שיטות המשפט השונות אינן אחידות בתשובותיהן לשאלה, מה החובות אשר מן הראוי להבטיחם בשיעבוד ימי.
במשפט האנגלי מכירים בחמישה מקרים בלבד בהם מוענק השיעבוד האמור, והם: (1) Master's(4) . Seamen's wages(3) . Salvage(2) . Bottomry and respondentia damage done by a ship(5) . Wages and disbursements(ראה ,thomas 13supra, at).
לפי משפטה של ארצות הברית מכירים ברשימה רחבה יותר של מקרים (ראה ,york-new) g. Gilmore and ch. L. Black, the law of admiralty 633- 627( 1975,.nd ed2).
המשפט הישראלי מכיר בשמונה סוגים של תביעות, שבגינן צומח שיעבוד ימי (סעיף 41לחוק הספנות).
אין תמימות דעים בשאלה, האם תביעה, שעילתה אספקת שירותים, מצמיחה שיעבוד ימי. המשפט האנגלי עונה על כך בשלילה. שונה הדין האמריקני, אשר מעניק שיעבוד ימי במקרה כזה. אף הדין הישראלי מבטיח, כאמור, תביעה כזו בשיעבוד ימי (ראה סעיף 41(8) לחוק הספנות).
.11(א) המשפט הנוהג באנגליה: הזרם המרכזי במשפט האנגלי גורס, כי שאלת קיומו של שיעבוד ימי נשלטת על-ידי דין הפורום (lex fori). משמעות הדבר היא, כי תביעת נושים תובטח על-ידי שיעבוד ימי אך ורק אם הוא מוכר על-ידי הדין האנגלי. לשיעבוד ימי, אשר נוצר על-פי דין זר אך אינו מוכר על-ידי הדין האנגלי, לא יינתן תוקף על-ידי בית המשפט האנגלי.
(ב) הבחירה בדין הפורום נערכת שם על יסוד סיווגה של השאלה בדבר קיום השיעבוד הימי כשאלה פרוצדורלית. השיעבוד הימי נתפס כאמצעי לאכיפת הזכות המהותית שיוצרת את עילת התביעה. סיווגו של השיעבוד הימי כדרך למימוש הזכות המהותית, להבדיל מהזכות המהותית עצמה, מוביל למסקנה, כי המדובר בנושא דיוני, אשר עליו ישלוט, כאמור, דין הפורום.
(ג) החלת דין הפורום נתמכת בשיקולי מדיניות. השיקול המרכזי, התומך בעמדה כי בשאלה הנדונה יש להחיל את דין הפורום, נעוץ במגמה האנגלית לצמצם את ההכרה בשיעבודים ימיים.
כמוזכר כבר, שיטת המשפט האנגלית מכירה במספר מועט, יחסית, של שיעבודים ימיים. הסיבה לכך נעוצה באופיו הקנייני של השיעבוד הימי. הוא כובל בעלם חדשים ואף מקבל
עדיפות על פני משכנתאות. לכך יש השלכה על הדינמיות המסחרית. קיימת סברה, כי יש בכך גם פגיעה באפשרות של גיוס הון על-ידי בעלי אוניות בדרך של הלוואה המובטחת במשכנתא, כי מעמדה הנחות של המשכנתא מול בעל השיעבוד - אף המאוחר מן המשכנתא - עלול להרתיע את המלווה.
טעם נוסף לרתיעה מריבוי סוגי השיעבודים הוא אופיו כ"שיעבוד סמוי", שכן אין לגביו רישום. היעדרו של רישום עשוי לפגוע ביכולתם של צדדים שלישיים לדעת על קיומו.
המגמה לצמצם הכרה בשיעבודים ימיים מסבירה את הרצון לשלוט על שאלת קיומם.
מכאן המסקנה, כי דין הפורום הוא המתאים מבין החלופות האפשריות.