סיכום
94. ההתנהלות המתוארת של המשכן איננה עומדת בכללי השיוויון וההגינות, החלים עליו בהיותו גוף ציבורי שנועד לשרת את הציבור. העדר פרסום במקומון "השבוע אשדוד", ויתרה מכך העדר מתן אפשרות לכתבי המקומון לסקר את האירועים במשכן, גורמת לא רק לפגיעה בשיוויון בין אמצעי תקשורת דומים, אלא גורמת להדרה של ציבורים שלמים מקבלת מידע על פעילות המשכן.
95. היות ונטען, כי המקומונים "כאן דרום" ו- "ידיעות אשדוד" מכוונים גם לקהלים שמחוץ לעיר אשדוד, ובהנחה סבירה שאין חפיפה מלאה בין קוראי "המגזין" לקוראי "השבוע באשדוד", אזי משמעות הדבר שהציבור הקורא את "השבוע באשדוד", שפרט להיותו ציבור הצורך "מספרות ומוסכים", לא חטא בדבר גם לגירסת המשכן, ולמרות זאת נמנעת ממנו האפשרות לקבל מידע לו הוא זכאי בהיותו תושב העיר אשדוד.
בבג"ץ 727/00 ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד נו(2) 79 (2001) נפסק:
"נראה כי אין צורך לשוב ולהרחיב דברים על כך שעקרון השוויון הוא ערך יסוד בשיטתנו המשפטית, וכי עומד הוא בבסיס משטרנו הדמוקרטי. נוכח מעמדו מחייב עקרון השוויון את הרשות בהפעלת מכלול סמכויותיה. אף ציינו לא פעם כי עקרון השוויון מחייב את הרשות כאשר מדובר בהקצאת תקציבי המדינה. הקצאה זו צריכה להיעשות על בסיס שוויוני ועל-פי קריטריונים ברורים. כפי שנאמר מפי השופט זמיר בבג"ץ 1113/99 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נד(2) 164, בעמ' 170:
'עקרון השוויון מחייב כל גוף ציבורי במדינה. הוא מחייב, קודם כל, את המדינה עצמה. עקרון השוויון חל על כל התחומים בהם פועלת המדינה. הוא חל, בראש ובראשונה, על הקצאת משאבים של המדינה. המשאבים של המדינה, אם קרקע ואם כסף, וכן גם משאבים אחרים, שייכים לכל האזרחים, וכל האזרחים זכאים ליהנות מהם על פי עקרון השוויון, ללא הפליה מחמת דת, גזע, מין או שיקול פסול אחר.'
...
הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בהקצאת תקציבי המדינה לצורך מימוש זכויות בסיסיות כזכות לחינוך, לדיור או לבריאות."
וראו גם: עע"מ 6145/12 עיריית נצרת עלית נ' זאב הרטמן (13.1.2013).
96. החלטת המשכן שלא לפרסם במקומון "השבוע באשדוד" פוגעת בשיוויון ללא כל בסיס ענייני, ומבלי שקיימת תשתית עובדתית מוצקה לקיומה של הבחנה בין מקומון זה למקומונים האחרים.
הפגיעה במקומון "השבוע באשדוד" פוגעת לא רק בתובעת, אלא בכל ציבור הקוראים של המקומון, אשר זכאים ליהנות מן המשאב הציבורי של קבלת תרבות וקבלת מידע על קיום אירועי תרבות.
הסעדים
97. היות והחלטת המשכן פוגעת בשיוויון ללא כל בסיס, הרי שהיא איננה יכולה לעמוד על כנה, ובהתאם, התובעת זכאית לסעדים ההצהרתיים המבוקשים על-ידה:
הנתבעת 1 (המשכן) תחדול לאלתר מלהפלות לרעה את התובעת בכל הקשור ברכישת מודעות.
הנתבעת 1 (המשכן) תבסס לאלתר את מדיניות הפרסום שלה במקומון של התובעת ובמקומונים של הנתבעות 2 – 4, על בסיס קריטריונים ענייניים ושיוויוניים. עד לאיסוף הנתונים הדרושים לצורך קבלת החלטה מושכלת בעניין זה, תשקול הנתבעת 1 חלוקת תקציב הפרסום במקומונים על בסיס נתוני ההדפסה של המקומונים נכון ליום 1.11.2017.
הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.