72. בכתבי התביעה ישנו פירוט ארוך של עילות תביעה שונות (חלקן צומצמו ונמחקו בהמשך). אולם אין בהם תשתית עובדתית סדורה שממנה ניתן להסיק קיומה של עילת תביעה בדבר מצגי שווא אישיים של למקין במצגת הראשונה. הנתבעים לא היו צריכים ויכולים לכן, למקרא כתבי התביעה, לצפות כי תועלה נגדם טענה בדבר מצגי השווא שצוינו לעיל.
בהמשך הגישה אחיעז תצהיר עדות ראשית ממנו ניתן להסיק כי היא התקשרה בהסכם השותפות הראשונה על בסיס מצג אחד בלבד הנוגע לחלקם של למקין ופודים בחברה, וכי גם מצג זה הוצג לה על ידי רוזמן ולא על ידי למקין. כך, בס' 48 לתצהיר עדות ראשית הצהירה אחיעז: "נכנסנו להשקעה (ההשקעה הראשונה, ר.ר.) על בסיס המלצתו של רוזמן ועל בסיס המצג היחיד שהוצג בפנינו כי ה"ה שחר למקין ויאיר פודים יהיו מעורבים אישית בפעילות החברה" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.). גם הטענה בדבר מצג זה הועלתה רק במסגרת התצהיר ולא במסגרת כתב התביעה כנדרש.
73. התובעים טענו כי בית המשפט יבחן את חזית המחלוקת על בסיס תביעת רייס ותביעת מילר. ואולם, אין מקום לקבוע כי הטענה ביחס למצגי השווא שהוצגו לכאורה במצגת הראשונה מבוססת על האמור בתביעת רייס, משום שתביעה זו כלל אינה עוסקת בעילת התביעה של ההשקעה הראשונה: רייס עצמה לא השקיעה בהשקעה הראשונה אלא אחיעז ומילר בלבד. ברור אם כן כי תביעת רייס אינה עוסקת בעילת תביעה שמלכתחילה אינה נוגעת לרייס.
בתביעת מילר הועלתה טענה עמומה אודות "מצגים" לכאורה:
"התובע, שקשה היה לו לעכל את העובדה שכל כספו ירד לטמיון, לאחר כל ההבטחות והמצגים שהוצגו, אשר תיארו 'עתיד ורוד' לנתבעת 7 (חברת לידר, ר.ר.), מצא כי במסגרת הפרויקטים ביצעה הנתבעת 7 עבירות על החוק, משכה כספים מתוך הפרויקטים שמעולם לא חולקו כדיבידנדים, הפרה הפרות מרובות כנגד צדדים שלישיים, כפי שתואר לעיל, ולמעשה נטשה פרויקטים בהם השקיעה כשהיא מופסדת 'על הנייר' בלבד." (ס' 21 לתביעת מילר).
אולם לטעמי אין די בטענות אלה שהן טענות בעלמא בדבר "מצגים" שטיבם לא פורט, כדי לאפשר לנתבעים לצפות טענות קונקרטיות לגבי מצגים מסוימים ולהתגונן מפניהם.
74. התובעים היו צריכים לפרט את טענותיהם בהקשר זה – ולהבהיר בדיוק מהם מצגי השווא הנטענים, מה בדיוק נאמר ביחס אליהם ועל ידי מי. ודאי שהיה על אחיעז לעשות כן לאחר שהותר לה לתקן את כתב התביעה מטעמה, אולם היא לא עשתה כן. משכך, אני סבורה כי טענות התובעים ביחס לכלל המצגים העוסקים בהשקעה הראשונה (מצגים (1) (2) (3) ו- (4) לעיל) מהוות הרחבת חזית אסורה מאחר והן לא נטענו בכתבי התביעה של התובעים (הן של אחיעז והן של רייס ומילר). המצגים (2) (3) ו- (4) הופיעו לראשונה בסיכומים ומצג (1) הופיע לראשונה בתצהירה של אחיעז (כ-6 שנים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן). משכך, לא היה מקום לקבל את טענות התובעים לגבי מצגים אלה, וניתן היה לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת אליהם על הסף.